פרק קודם, ההתגלות, הברית החדשה (תרגום חדש)
יח אחרי כן ראיתי מלאך אחר יורד מן השמים; רבה היתה סמכותו והארץ האירה מכבודו. 2 הוא קרא בקול חזק ואמר: "נפלה נפלה בבל הגדולה והיתה למעון שדים ולבית כלא לכל רוח טמאה ובית כלא לכל עוף טמא ומאוס, 3 כי מיין חרון תזנותה שתו כל הגוים, ומלכי הארץ זנו עמה וסוחרי הארץ התעשרו מעצם מותרותיה."
4 שמעתי קול אחר מן השמים אומר:
"צאו ממנה, עמי, פן תשתתפו
בחטאתיה ופן תקבלו ממכותיה,
5 כי הגיעו חטאתיה עד השמים
וזכר אלהים את פשעיה.
6 שלמו לה כגמול ששלמה גם היא
וכפלו לה כפלים כמעלליה;
בכוס אשר מסכה מסכו לה כפלים.
7 במדה שרוממה עצמה והתענגה
כן תנו לה מכאוב ואבל,
כי אמרה בלבבה: 'יושבת אני, מלכה;
אינני אלמנה ואבל לא אראה.'
8 על כן ביום אחד תבאנה מכותיה:
מות, אבל ורעב, ובאש תשרף;
כי חזק יהוה אלהים השופט אותה."
9 ומלכי הארץ אשר זנו והתענגו אתה יבכו ויספדו עליה כראותם את עשן שרפתה. 10 מרחוק יעמדו מפני אימת ענויה ויאמרו: "אוי, אוי, בבל העיר הגדולה, העיר החזקה, כי בשעה אחת בא משפטך."
11 גם סוחרי הארץ בוכים ומתאבלים עליה, כי אין קונה עוד את מטען סחורתם, 12 מטען של זהב וכסף ואבן יקרה ופנינים ובוץ וארגמן ומשי ושני; כל עץ בשם וכל כלי שנהב, כל כלי מעץ יקר ומנחשת, מברזל ומשיש; 13 קנמון ואמומון, קטרת סמים, מור ולבונה, יין ושמן, סלת וחטה, בקר וצאן, סוסים ומרכבות, עבדים ונפש אדם.
14 "סר ממך הפרי חמדת נפשך;
כל המותרות וכל נוצץ אבדו ממך;
לא ימצאום עוד."
15 סוחרי הדברים האלה, אשר התעשרו ממנה, יעמדו מרחוק מפני אימת ענויה, בוכים ומתאבלים
16 ואומרים:
"אוי, אוי, העיר הגדולה הלבושה שש וארגמן ושני
ומקשטת בזהב ואבן יקרה ופנינים,
17 כי בשעה אחת החרב עשר גדול כזה!"
וכל רב-חובל וכל הנוסע למחוז חפצו, גם מלחים וכל אשר מלאכתם בים, עמדו מרחוק
18 וצעקו בראותם את עשן שרפתה. "מי בערים כעיר הגדולה?" אמרו.
19 הם זרקו עפר על ראשיהם וצעקו בבכי ויגון:
"אוי, אוי, העיר הגדולה אשר עשרו בה מהונה
כל בעלי האניות בים, כי בשעה אחת החרבה!"
20 גילו עליה שמים, גם קדושים ושליחים ונביאים, כי שפט אלהים את משפטכם ממנה!
21 ומלאך חזק אחד הרים אבן, כאבן ריחים גדולה, והשליך אותה לים באמרו:
"ככה תשלך בשצף בבל העיר הגדולה
ולא תמצא עוד.
22 צלילי פורטי נבל, צלילי נוגנים ומחללי חלילים,
וצלילי תוקעים בחצוצרות - לא ישמעו בך עוד.
וכל אמן מכל אמנות לא ימצא בך עוד,
ולא ישמע עוד בקרבך קול ריחים.
23 אור מנורה לא יאיר בך עוד,
וקול חתן וכלה לא ישמע בך עוד;
כי סוחריך היו נכבדי הארץ
ובכשופיך התעו כל הגוים.