פרק קודם, האגרת אל העברים, הברית החדשה (תרגום חדש)
ד לכן, בעוד עומדת ההבטחה להכנס אל מנוחתו, ראוי לנו לחשש שמא ימצא איש מכם מאחר להכנס. 2 הרי גם אנחנו התבשרנו כמוהם, אך הדבר שנשמע לא הועיל להם משום שלא התמזג עם אמונה בקרב השומעים. 3 אנחנו המאמינים נכנסים למנוחה, כשם שאמר, "אשר-נשבעתי באפי אם-יבאון אל-מנוחתי," אף כי מהוסד תבל השלמו המעשים, 4 שכן במקום אחד הוא אומר על היום השביעי, "וישבת אלהים ביום השביעי מכל-מלאכתו." 5 וכאן שוב, "אם-יבאון אל-מנוחתי." 6 ומאחר שיש אשר נותר להם להכנס אליה ואלה שהתבשרו בראשונה לא נכנסו בגלל המרי, 7 שוב יעד יום מסים - היום - באמרו בפי דוד כנאמר לעיל, וזאת לאחר זמן רב, "היום אם-בקלו תשמעו, אל-תקשו לבבכם."
8 אלו הביאם יהושע אל המנוחה, לא היה מדבר אחרי כן על יום אחר. 9 לפיכך נותרה מנוחת שבת לעם אלהים. 10 הן הנכנס אל מנוחתו גם הוא שבת ממלאכתו, כמו האלהים משלו. 11 לכן נחתר נא להכנס אל המנוחה ההיא, פן יכשל איש ויהיה לממרה כמוהם; 12 שהרי דבר האלהים חי ופועל, וחד הוא מחרב פיפיות וחודר עד להבדיל בין נפש לרוח ובין פרקים למח העצמות, ובוחן מחשבות הלב וכונותיו. 13 אין שום נברא נסתר מעיניו; הכל חשוף וגלוי לעיני מי שלפניו עלינו לתת דין וחשבון. 14 וכיון שיש לנו כהן גדול עליון אשר עבר דרך השמים, הלא הוא ישוע בן-האלהים, נחזיקה בהכרזת אמונתנו.
15 כי אין לנו כהן גדול שאינו יכול לחוש עמנו את חלשותינו, אלא אחד שהתנסה בכל כמונו מבלי חטא. 16 על כן נקרבה בבטחון אל כס החסד לקבל רחמים ולמצא חסד לעזרה בעתה.