פרק קודם, האגרת אל העברים, הברית החדשה (תרגום חדש)
ו לכן, לאחר שעזבנו את השלב הראשון של דבר המשיח, נתקדם נא אל הבגרות ואל נשוב להניח יסודות של חזרה בתשובה ממעשים מתים, אמונה באלהים, 2 תורת הטבילות, סמיכת ידים, תחית המתים, ומשפט עולם. 3 וזאת נעשה אם ירצה אלהים. 4 הן אלה שכבר הוארו עיניהם וטעמו ממתנת השמים ונתן להם חלקם ברוח הקדש 5 וטעמו את דבר אלהים הטוב וכחות העולם הבא, 6 ונסוגו - אי אפשר לחדש אותם עוד לתשובה, בהיותם צולבים להם מחדש את בן-האלהים ושמים אותו לחרפה. 7 הרי אדמה השותה את הגשם היורד עליה פעמים רבות ומוציאה עשב טוב לעובדים אותה, נושאת ברכה מאת אלהים. 8 אבל אם תצמיח קוצים ודרדרים, פסולה היא וקרובה לקללה וסופה להשרף.
9 גם בדברנו כך בטוחים אנו בכם, אהובי, בנוגע לדברים הטובים יותר הטומנים בחבם ישועה; 10 שכן אלהים לא יעות צדק ולא ישכח את פעלכם ואת האהבה שהראיתם למען שמו בכך ששרתם את הקדושים ועודכם משרתים אותם. 11 חפצים אנו שכל אחד מכם יראה את אותה שקידה בעמדו בבטחון התקוה עד הסוף, 12 כדי שלא תהיו לנרפים, אלא תלכו בעקבותם של היורשים את ההבטחות על-ידי אמונה וארך רוח. 13 כאשר אלהים הבטיח את הבטחתו לאברהם הוא נשבע בנפשו, מפני שאין גדול ממנו אשר בו הוא יכול להשבע. 14 הוא אמר, "כי-ברך אברכך והרבה ארבה אותך." 15 וכך, בעמדו בארך רוח, השיג אברהם את אשר הבטח. 16 בני אדם נשבעים בגדול מהם, והשבועה היא להם חותם של אמת השם קץ לכל דין ודברים.
17 וכאשר רצה אלהים להראות ביתר תקף ליורשי ההבטחה כי כונתו אינה נתנת לשנוי, התחיב בשבועה. 18 באפן זה, על-סמך שני דברים בלתי משתנים שחלילה לאלהים לשקר בהם, אנחנו הנמלטים נתעודד מאד לאחז בתקוה המנחת לפנינו; 19 תקוה שהיא כעגן בטוח ויציב לנפשנו ומגיעה אל מבית לפרכת, 20 אל המקום אשר ישוע, החלוץ העובר לפנינו, נכנס בעדנו והיה לכהן גדול לעולם על-דברתי מלכי-צדק.