פרק קודם, האגרת אל העברים, הברית החדשה (תרגום חדש)
ט ובכן לברית הראשונה היו גם דיני עבודה וגם מקדש גשמי בארץ; 2 כי הוקם משכן חיצון אשר בו המנורה והשלחן ולחם הפנים, והוא נקרא קדש. 3 ומבית לפרכת השניה משכן הנקרא קדש הקדשים 4 ובו מזבח זהב לקטרת וארון הברית המצפה זהב סביב. ובארון צנצנת זהב אשר המן בתוכה, מטה אהרן אשר פרח, ולוחות הברית; 5 וממעל לו כרובי הכבוד הסוככים על הכפרת. לא נדבר כעת על כל אחד ואחד מהם.
6 בהיות כל אלה ערוכים כך, נכנסים הכהנים בקביעות אל המשכן החיצון למלא את שרותם. 7 אבל אל המשכן הפנימי נכנס הכהן הגדול לבדו פעם אחת בשנה, לא בלי דם אשר הוא מקריב בעד עצמו ובעד שגגות העם. 8 בזאת רוח הקדש מודיעה שהדרך אל הקדש אינה נגלית כל עוד המשכן החיצון עומד על מכונו, 9 וזה משל לזמן הזה, כאשר מקריבים מנחות וזבחים שאינם יכולים להביא את משרת הקדש לידי שלמות במצפונו, 10 ושאינם אלא כרוכים במאכל ובמשקה ובמיני טבילות - פקודי-תורה חיצוניים אשר נתנו עד עת תקון.
11 אבל המשיח, בבואו להיות כהן גדול לטובות העתידות, עבר במשכן גדול ומשלם יותר שאינו מעשה ידים - כלומר, שאינו שיך לבריאה הזאת 12 ובדמו הוא, ולא בדם שעירים ועגלים, נכנס אחת ולתמיד אל הקדש והשיג פדות עולמים; 13 שכן אם דם פרים ושעירים ואפר הפרה, בהזרקם על הטמאים, יקדשו עד כדי לטהר את הגוף, 14 על אחת כמה וכמה דמו של המשיח אשר הקריב עצמו לאלהים ברוח עולמים ובלא מום - יטהר את מצפוננו ממעשי מות כדי שנעבד את אלהים חיים.
15 לכן הוא מתוך לברית חדשה, ועל-ידי כך - מאחר שמת לפדות מן הפשעים אשר נעשו בימי הברית הראשונה - יקבלו המקראים את נחלת עולם המבטחת. 16 הן בהמצא צואה צריך שיאשר דבר מותו של בעל הצואה; 17 כי רק במות המת תכן הצואה, ואין לה תקף כל עוד חי בעל הצואה. 18 לכן גם חנכת הברית הראשונה לא היתה בלי דם; 19 כי ככלות משה לומר לכל העם כל מצוה לפי התורה, לקח את דם העגלים והשעירים עם מים ותולעת שני ואזוב, וזרק אותם על הספר ועל כל העם, 20 באמרו, "הנה דם-הברית אשר צוה אתכם אלהים." 21 וכן גם על המשכן ועל כל כלי השרת הזה את הדם. 22 אכן על-פי התורה כמעט הכל מטהר בדם, ובלא שפיכת דם אין מחילה. 23 לכן היה צריך לטהר על-ידי אלה את הדברים אשר הם תבנית הדברים הנמצאים בשמים, אבל הדברים השמימיים עצמם דורשים זבחים טובים מאלה. 24 הרי המשיח לא נכנס אל מקדש אשר נעשה בידי אדם ואשר הוא בבואה של האמתי, כי אם בא אל עצם השמים להראות עתה בעדנו לפני האלהים 25 אף לא בא להקריב את עצמו פעמים רבות, ככהן הגדול הנכנס שנה בשנה אל הקדש בדם אשר אינו דמו; 26 שאם כן, היה צריך לסבל פעמים רבות מאז הוסד תבל. אבל כעת נגלה פעם אחת, בקץ העולמים, להסיר את החטא בקרבן עצמו. 27 וכשם שנגזר על בני אדם למות פעם אחת ואחרי כן המשפט, 28 כך גם המשיח, אחרי שהקרב פעם אחת לשאת חטאי רבים, יופיע שנית -שלא לענין החטא - למחכים לו לישועה.