פרק קודם, הבשורה על-פי לוקס, הברית החדשה (תרגום חדש)
י אחרי הדברים האלה מנה האדון עוד שבעים ושנים ושלח אותם לפניו, שנים שנים, אל כל עיר ומקום אשר התכון לבוא לשם. 2 "הקציר רב, אלא שהפועלים מעטים", אמר להם, "לכן התפללו לאדון הקציר שישלח פועלים אל קצירו. 3 לכו! הנני שולח אתכם ככבשים בין זאבים. 4 אל תקחו עמכם לא ארנק ולא תרמיל ולא נעלים, ואל תשאלו לשלום איש בדרך. 5 לכל בית שתכנסו אמרו תחלה 'שלום לבית הזה'. 6 ואם יהיה שם איש שלום, ה'שלום' שלכם ישרה עליו; אם לא - אליכם ישוב. 7 באותו הבית השארו, ואכלו ושתו ממה שיש אצלם, כי ראוי הפועל לשכרו. אל תעברו מבית לבית. 8 בכל עיר שתכנסו אליה ויקבלו אתכם, אכלו את אשר יגישו לכם, 9 רפאו את החולים אשר בה ואמרו להם, 'קרבה אליכם מלכות האלהים'. 10 ובכל עיר שתכנסו אליה ולא יקבלו אתכם, צאו אל רחובותיה ואמרו, 11 'גם את אבק עירכם שנדבק לרגלינו אנחנו מנערים עליכם; אך דעו לכם: קרבה מלכות האלהים'. 12 אומר אני לכם, קל יותר יהיה לסדום ביום ההוא מאשר לאותה עיר. 13 אוי לך כורזין! אוי לך בית צידא! כי אלו נעשו בצור וצידון הפלאות שנעשו בתוככן, הרי מכבר היו חוזרים בתשובה ויושבים בשק ואפר. 14 ובכל זאת לצור וצידון יקל בדין מכם. 15 ואת כפר נחום, האם לשמים תעלי? שאולה תרדי!
16 השומע אליכם, אלי הוא שומע. הדוחה אתכם, אותי הוא דוחה. והדוחה אותי דוחה את אשר שלחני." 17 השבעים ושנים חזרו בשמחה ואמרו: "אדוננו, אפלו השדים נכנעים לנו בשמך."
18 אמר להם: "ראיתי את השטן נופל כברק מן השמים. 19 הנה נתתי לכם את הכח לרמס נחשים ועקרבים ואת כל כח האויב, ומאומה לא יפגע בכם. 20 ובכל זאת אל תשמחו על שהרוחות נכנעות לכם; שמחו על כך ששמותיכם נכתבו בשמים."
21 אותה שעה נתמלא בשמחת רוח הקדש ואמר: "מודה אני לך, אבי, אדון השמים והארץ, כי הסתרת את הדברים האלה מן החכמים והנבונים וגליתם לעוללים. כן, אבי, שהרי כך היה רצון מלפניך.
22 הכל נמסר לי מאת אבי ואין איש יודע מי הוא הבן, זולתי האב; אף לא מי הוא האב, זולתי הבן וכל מי שהבן רוצה לגלות לו."
23 הוא פנה אל התלמידים לבדם ואמר: "אשרי העינים הרואות את מה שאתם רואים. 24 אומר אני לכם, נביאים ומלכים רבים חפצו לראות את אשר אתם רואים ולא ראו; ולשמע את אשר אתם שומעים ולא שמעו." 25 איש אחד, בעל תורה, קם לבחן אותו ואמר: "רבי, מה עלי לעשות כדי לרשת חיי עולם?"
26 שאל ישוע: "מה כתוב בתורה? מה אתה קורא?"
27 השיב בעל התורה: "ואהבת את יהוה אלהיך בכל-לבבך ובכל-נפשך ובכל-מאדך ובכל שכלך, ואהבת לרעך כמוך."
28 אמר לו ישוע: "יפה ענית, עשה וחיה בהם."
29 אבל מאחר שרצה להמציא הצדק לעצמו, שאל את ישוע: "ומי הוא רעי?"
30 השיב ישוע ואמר: "איש אחד ירד מירושלים ליריחו ונפל בידי שודדים. הללו הפשיטו אותו והכוהו, והלכו להם בעזבם אותו מטל בין מות לחיים. 31 והנה כהן אחד ירד באותה הדרך, אך כראותו את האיש, עבר לצד השני של הדרך. 32 כן גם איש לוי, כאשר בא למקום וראה אותו, עבר לצד השני של הדרך. 33 והנה שומרוני אחד, שעבר בדרך, הגיע אליו, וכשראה אותו נתמלא רחמים. 34 נגש אליו, יצק שמן ויין על פצעיו וחבש אותם. אחרי כן הושיבו על בהמתו והוביל אותו אל פנדק ושם דאג לצרכיו. 35 למחרת הוציא שני דינרים, נתנם לבעל הפנדק ואמר: 'דאג לו אתה; וכל מה שתוסיף אחזיר לך בשובי.' 36 ובכן מה דעתך, מי מן השלושה היה רע לנופל בידי השודדים?"
37 השיב בעל התורה: "זה שעשה עמו חסד."
אמר לו ישוע: "לך ועשה כן גם אתה."
38 בעת מסעם נכנס לכפר אחד, ואשה אחת אשר שמה מרתא קבלה אותו אל ביתה.
39 היתה לה אחות, מרים שמה, שישבה לרגלי האדון ושמעה את דברו,
40 ואלו מרתא היתה טרודה ברב שרותה. היא נגשה אליו ואמרה: "אדוני, האם לא אכפת לך שאחותי השאירה אותי לשרת לבדי? אמר נא לה שתעזר לי."
41 השיב לה האדון: "מרתא, מרתא, את דואגת ומתרגשת על דברים רבים, 42 ורק דבר אחד צריך; ומרים בחרה בחלק הטוב אשר לא ילקח ממנה."