פרק קודם, הבשורה על-פי לוקס, הברית החדשה (תרגום חדש)
כב פסח, חג המצות, התקרב. 2 וראשי הכהנים והסופרים חפשו דרך להכחיד אותו, כי חששו מפני העם. 3 אז נכנס השטן ביהודה הנקרא איש קריות, שנמנה עם השנים-עשר. 4 הלך יהודה ודבר עם ראשי הכהנים והקצינים לקבע איך יסגיר אותו בידם. 5 הם שמחו והסכימו לתת לו כסף, 6 והוא הסכים לכך וחפש הזדמנות להסגירו בידם שלא בפני ההמון. 7 כשהגיע היום שצריך לזבח בו את הפסח, 8 שלח ישוע את כיפא ואת יוחנן באמרו: "לכו והכינו לנו את הפסח כדי שנאכל."
9 אמרו: "איפה אתה רוצה שנכין אותו?"
10 השיב להם: "הנה כאשר תכנסו העירה יפגש אתכם איש נושא כד מים. לכו אחריו אל הבית שיכנס לתוכו 11 ואמרו לבעל הבית: 'כה אומר לך רבנו, היכן החדר אשר אכל שם את הפסח עם תלמידי?' 12 הוא יראה לכם עליה גדולה מצעת ומסדרת; שם תכינו את הפסח."
13 הם הלכו ומצאו הכל כפי שאמר להם, והכינו את הפסח.
14 כאשר הגיעה השעה הסב הוא והשליחים עמו. 15 אמר להם: "נכסף נכספתי לאכל אתכם את הפסח הזה לפני ענותי; 16 כי אומר אני לכם, לא אכל אותו עוד עד כי יתקים במלכות האלהים." 17 הוא לקח את הכוס, ברך, ואמר: "קחו אותה וחלקו ביניכם; 18 כי אומר אני לכם, מעתה שתה לא אשתה מפרי הגפן עד אשר תבוא מלכות האלהים." 19 לקח את הלחם, ברך ובצע ונתן להם באמרו: "זה גופי הנתן בעדכם, זאת עשו לזכרי." 20 כן גם את הכוס אחר הסעודה, ואמר: "הכוס הזאת היא הברית החדשה בדמי הנשפך בעדכם. 21 אך הנה יד המסגיר אותי אתי על השלחן. 22 בן-האדם אמנם הולך כפי שנגזר, אבל אוי לאותו איש שמסגיר אותו."
23 הם החלו לברר ביניהם מי מהם הוא העומד לעשות זאת. 24 גם מריבה היתה ביניהם בשאלה מי מהם נחשב לגדול ביותר. 25 אמר להם: "מלכי הגוים רודים בהם, והאנשים השולטים עליהם 'עושי-חסד' נקראים. 26 אך אתם לא כן; אדרבא, הגדול בכם שיהא כצעיר, והמנהיג כמשרת. 27 ומי הגדול, המסב אל השלחן או המשרת? הלא המסב! ואני בתוככם כמו המשרת. 28 אתם עמדתם אתי בנסיונותי, 29 ואני מנחיל לכם מלכות כמו שהנחילני אבי, 30 למען תאכלו ותשתו על שלחני במלכותי ותשבו על כסאות לשפט את שנים-עשר שבטי ישראל." 31 "שמעון, שמעון, הנה דרש השטן לטלטל אתכם כחטים בכברה. 32 אבל אני התפללתי בעדך שלא תכלה אמונתך, ואתה לאחר שתשוב, חזק את אחיך."
33 אמר כיפא: "אדוני! אתך אני מוכן ללכת גם לבית האסורים גם למות."
34 השיב ישוע: "אני אומר לך, כיפא, תרנגול לא יקרא היום עד אשר שלוש פעמים תתכחש לי כאלו שאינך מכיר אותי."
35 הוסיף ושאל אותם: "כאשר שלחתי אתכם בלי ארנק ותרמיל ונעלים, האם חסרתם דבר?"
השיבו: "לא חסרנו כלום."
36 אמר להם: "אבל כעת מי שיש לו ארנק יקח נא אותו, וכן גם את התרמיל; ומי שאין לו חרב, שימכר את בגדו ויקנה. 37 אומר אני לכם, צריך שימלא בי הכתוב הזה: 'ואת-פושעים נמנה.' ואמנם מה שמכון אלי הולך ונשלם."
38 אמרו התלמידים: "אדוננו, הנה שתי חרבות פה!" אמר להם: "די!"
39 כאשר יצא הלך כמנהגו אל הר הזיתים וגם תלמידיו הלכו אחריו. 40 בהגיעו למקום אמר להם: "התפללו שלא תבואו לידי נסיון." 41 הוא פרש מהם כמרחק של זריקת אבן, כרע על ברכיו והתפלל לאמר: 42 "אבי, אם תרצה, העבר נא מעלי את הכוס הזאת. אך אל יהא כרצוני כי אם כרצונך." [ 43 אז נראה אליו מלאך מן השמים וחזק אותו. 44 וכבוא עליו חבלי מות התפלל ביתר חזקה וזעתו היתה כנטפי דם יורדים על הארץ.] 45 לאחר שקם מן התפלה נגש אל התלמידים ומצא אותם ישנים מיגון. 46 שאל אותם: "למה אתם ישנים? קומו והתפללו כדי שלא תבואו לידי נסיון." 47 עודנו מדבר והנה קהל אנשים, ואחד מן השנים-עשר הנקרא יהודה הולך לפניהם ומתקרב אל ישוע לנשקו. 48 אמר לו ישוע: "יהודה, בנשיקה אתה מוסר את בן-האדם?"
49 האנשים אשר סביבו, כראותם מה עומד לקרות, אמרו: "אדוננו, האם להכות בחרב?" 50 ואחד מהם הכה וקצץ את אזנו הימנית של עבד הכהן הגדול. 51 אך ישוע השיב: "הרפו! עד כאן!", נגע באזנו ורפא אותו. 52 פנה ישוע אל ראשי הכהנים וקציני המקדש והזקנים אשר באו עליו, ואמר: "כמו על שודד יצאתם בחרבות ובמקלות! 53 יום יום הייתי עמכם במקדש ולא שלחתם בי יד, אלא שזאת שעתכם ושעת שלטון החשך."
54 הם תפסו אותו. הוליכוהו והכניסו אותו לבית הכהן הגדול וכיפא הלך אחריו מרחוק. 55 כאשר הדליקו אש במרכז החצר וישבו יחדיו, ישב גם כיפא ביניהם. 56 ראתה אותו שפחה אחת יושב ליד האש, התבוננה בו ואמרה: "גם זה היה אתו." 57 אך הוא התכחש ואמר: "אשה, אינני מכיר אותו."
58 שעה קלה לאחר מכן ראהו איש אחר ואמר: "גם אתה מהם." אך כיפא השיב: "בן-אדם, אינני מהם." 59 כעבר שעה בערך אמר איש אחר בהחלטיות: "באמת גם זה היה אתו, והרי גלילי הוא." 60 השיב כיפא: "בן-אדם, אינני מבין מה שאתה אומר." ומיד, בעודו מדבר, קרא התרנגול. 61 אז פנה האדון והביט אל כיפא. נזכר כיפא בדבר שהאדון אמר לו -"בטרם יקרא היום התרנגול תתכחש לי שלוש פעמים"-, 62 יצא החוצה ומרר בבכי.
63 והאנשים שעצרו את ישוע התלו בו והכוהו.
64 הם כסו את עיניו ואמרו: "הנבא! מי הוא המכה אותך?"
65 ועוד דברי גדוף רבים הטיחו כלפיו.
66 עם אור היום נקהלו זקני העם, הן כהנים גדולים והן סופרים, והוליכוהו אל הסנהדרין שלהם.
67 אמרו לו: "אם אתה המשיח, אמר לנו."
השיב להם: "אם אגיד לכם לא תאמינו,
68 ואם אשאל לא תענו לי ולא תשחררו אותי.
69 אבל מעתה יהיה בן-האדם יושב לימין גבורת האלהים."
70 אמרו כלם: "אם כן, אתה הוא בן-האלהים?"
השיב להם: "אתם אומרים כי אני הוא."