פרק קודם, הבשורה על-פי לוקס, הברית החדשה (תרגום חדש)

הבשורה על-פי לוקס פרק ז

ז לאחר שהשמיע את כל דבריו אלה באזני העם, נכנס אל כפר נחום. 2 אותה עת היה עבדו של שר מאה אחד חולה ונוטה למות, והעבד היה יקר לו מאד. 3 כיון ששמע על-אודות ישוע, שלח אליו אנשים מזקני היהודים ובקש ממנו לבוא להציל את עבדו. 4 בבואם אל ישוע הפצירו בו מאד ואמרו: "ראוי הוא שתעשה לו זאת, 5 משום שהוא אוהב את עמנו והוא בנה לנו את בית הכנסת."

6 ישוע הלך אתם, אך כשהיה לא הרחק מן הבית שלח אליו שר המאה את ידידיו לומר לו, "אדוני, אל תטריח את עצמך, כי אינני ראוי שתבוא בצל קורתי. 7 משום כך אף לא חשבתי עצמי ראוי לבוא אליך. אבל אמר נא מלה ונערי יתרפא. 8 הרי גם אני איש כפוף למרות וכפופים לי אנשי צבא, וכאשר אני אומר לזה, 'עשה זאת', הוא עושה."

9 כאשר שמע ישוע את הדברים האלה התפלא עליו. הוא פנה ואמר אל ההמון ההולך אחריו: "אומר אני לכם, אפלו בישראל לא מצאתי אמונה כזאת."

10 השלוחים שבו אל הבית ומצאו את העבד בריא. 11 למחרת הלך אל עיר אשר שמה נעים, ואתו הלכו תלמידיו והמון רב. 12 הוא התקרב אל שער העיר והנה מוציאים מת אשר בן יחיד הוא לאמו האלמנה, וקהל רב מן העיר הולך עמה. 13 כשראה אותה האדון נכמרו רחמיו עליה ואמר: "אל תבכי." 14 הוא נגש, נגע במטה ונושאי המטה נעמדו. אז אמר: "בחור, הריני אומר לך, קום!" 15 המת ישב והחל לדבר, וישוע נתן אותו לאמו. 16 הכל נתמלאו יראה והללו את אלהים באמרם: "נביא גדול קם בקרבנו, אלהים פקד את עמו."

17 הדבר הזה על-אודותיו התפשט בכל יהודה ובכל האזור אשר מסביב. 18 תלמידי יוחנן הודיעו לו את כל הדברים האלה. 19 יוחנן קרא אליו שנים מתלמידיו ושלח אותם אל האדון לשאל: "האם אתה הוא אשר נועד לבוא, או נחכה לאחר?"

20 בבואם אליו אמרו האנשים: "יוחנן המטביל שלח אותנו אליך לשאל האם אתה הוא אשר נועד לבוא, או נחכה לאחר?" 21 באותה עת רפא רבים ממחלות, מנגעים ומרוחות רעות, ולעורים רבים העניק מאור עינים.

22 השיב להם: "לכו, והגידו ליוחנן את אשר ראיתם ושמעתם: עורים רואים, פסחים מהלכים, מצרעים מטהרים, חרשים שומעים, מתים קמים, ועניים מתבשרים. 23 ואשרי מי שלא אהיה לו למכשול."

24 לאחר שהלכו שליחי יוחנן החל ישוע לדבר אל המון העם על-אודות יוחנן: "מה יצאתם למדבר לראות? קנה מתנועע ברוח? 25 ובכן מה יצאתם לראות? איש לבוש בגדים מעדנים? הרי הלובשים בגדים מהדרים וחיים במותרות, בארמנות מלכים הם נמצאים! 26 מה בכל זאת יצאתם לראות? נביא? כן, אומר אני לכם, אף יותר מנביא. 27 זה הוא אשר כתוב עליו, 'הנני שלח מלאכי לפניך ופנה דרכך לפניך'. 28 אומר אני לכם, אין איש בילודי אשה גדול מיוחנן, אך הקטן במלכות האלהים גדול ממנו."

29 כל העם אשר שמעו, וגם המוכסים, הכירו בצדקת אלהים ונטבלו בטבילת יוחנן. 30 אולם הפרושים ובעלי התורה לא נטבלו אצלו ובכך שמו לאל את תכנית האלהים למענם.

31 "אם כן למי אשוה את אנשי הדור הזה, ולמי הם דומים? 32 דומים הם לילדים היושבים בחצר השוק וקוראים אל חבריהם בקול: 'חללנו לכם בחלילים ולא רקדתם, קוננו לכם קינה ולא בכיתם'. 33 כי בא יוחנן המטביל, לחם לא אכל ויין לא שתה, ואתם אומרים 'שד בו'. 34 בא בן-האדם והוא אוכל ושותה, ואתם אומרים 'הנה איש זולל וסובא, ידיד המוכסים והחוטאים'. 35 אכן, צדקתה של החכמה הוכחה בכל בניה." 36 אחד הפרושים בקש מישוע כי יסעד אתו. הוא נכנס לבית הפרוש והסב שם. 37 והנה אשה חוטאת מן העיר, שידעה כי הוא מסב בבית הפרוש, הביאה פך שמן בשם. 38 היא התקרבה מאחור ורכנה לרגליו כשהיא בוכה, ובדמעותיה החלה להרטיב את רגליו. אחרי כן נגבה אותן בשערות ראשה, נשקה את רגליו ומשחה אותן בשמן בשם. 39 הפרוש שהזמינו, כראותו את הנעשה, אמר בלבו: "אלו היה זה נביא, היה יודע מי היא ומה טיבה של האשה הנוגעת בו - שהיא אשה חוטאת."

40 פנה אליו ישוע ואמר: "שמעון, יש לי דבר לומר לך."
אמר שמעון: "דבר, רבי."

41 "לנושה מסים היו שני בעלי חוב. האחד היה חיב לו חמש מאות דינרים, והשני חמשים דינרים. 42 כיון שלא השיגה ידם לשלם ותר לשניהם. ועכשו, אמר נא, מי משניהם יאהב אותו יותר?"

43 השיב שמעון: "לפי דעתי, זה שהנושה ותר לו יותר."
אמר ישוע: "יפה פסקת."

44 ובפנותו אל האשה אמר אל שמעון: "אתה רואה את האשה הזאת? אני נכנסתי לביתך ומים בשביל רגלי לא נתת, אך היא בדמעותיה הרטיבה את רגלי ובשערותיה נגבה אותן. 45 אתה נשיקה לא נתת לי, אך היא מאז שנכנסתי לא חדלה לנשק את רגלי. 46 בשמן את ראשי לא משחת, אך היא בשמן בשם משחה את רגלי. 47 על כן אומר אני לך: נסלחו לה חטאיה הרבים, כי רבה אהבתה. אבל מי שנסלח לו מעט אוהב מעט."

48 ואליה אמר: "נסלחו לך חטאיך."

49 המסבים עמו החלו לומר בלבם: "מי הוא זה שגם סולח על חטאים?" 50 הוסיף ואמר אל האשה: "אמונתך הושיעה אותך, לכי לשלום."

פרק הבא, הבשורה על-פי לוקס, הברית החדשה (תרגום חדש)