פרק קודם, הבשורה על-פי לוקס, הברית החדשה (תרגום חדש)

הבשורה על-פי לוקס פרק ט

ט לאחר שכנס את השנים-עשר ונתן להם כח וסמכות על כל השדים, וגם לרפא מחלות, 2 שלח אותם להכריז על מלכות האלהים ולרפא את החולים. 3 אמר להם: "אל תקחו מאומה לדרך, לא מקל ולא תרמיל, לא לחם ולא כסף, ולא שתי כתנות לאיש. 4 כל בית שתכנסו אליו, שם תשבו ומשם תצאו לדרך. 5 וכל אשר לא יקבלו אתכם, צאו מן העיר ההיא ונערו את האבק מעל רגליכם לעדות נגדם."

6 הם יצאו ועברו בכפרים כשהם מבשרים את הבשורה ומרפאים בכל מקום. 7 הורדוס שר הרבע שמע על כל מה שקרה ונתמלא מבוכה, משום שכמה אנשים אמרו: "יוחנן קם מבין המתים." 8 אחרים אמרו: "אליהו הופיע", ואחרים אמרו שאחד הנביאים הקדמונים קם לתחיה. 9 אך הורדוס אמר: "את יוחנן הרי אני ערפתי, ומי זה שאני שומע עליו כדברים האלה?" הוא השתדל לראות אותו. 10 כאשר חזרו השליחים ספרו לישוע את כל אשר עשו. הוא לקח אותם ויצא אתם לבד לכוון עיר הנקראת בית צידא. 11 כשנודע הדבר להמון העם הלכו אחריו. הוא קבל אותם, דבר אליהם על מלכות האלהים ורפא את הזקוקים לרפוי.

12 היום נטה לערב והשנים-עשר נגשו ואמרו אליו: "שלח נא את העם וילכו אל הישובים והכפרים שמסביב כדי ללון ולהשיג אכל, כי פה נמצאים אנו במקום שומם." 13 אמר להם: "תנו להם אתם לאכל", אך הם אמרו: "אין לנו יותר מחמש ככרות לחם ושני דגים, אלא אם כן נלך אנחנו ונקנה אכל לכל העם הזה"; 14 כי היו שם כחמשת אלפים אנשים.
ענה ואמר לתלמידיו: "הושיבו אותם בקבוצות, כחמשים איש בכל קבוצה."

15 כך עשו והושיבו את כלם. 16 לקח ישוע את חמש ככרות הלחם ואת שני הדגים, ולאחר שנשא עיניו השמימה וברך עליהם, בצע אותם ונתנם לתלמידיו להגיש לעם. 17 הכל אכלו ושבעו, וממה שנותר להם נאספו שנים-עשר סלים. 18 פעם אחת כשהתפלל במקום בודד ותלמידיו היו עמו שאל אותם: "מה אומר עלי העם, מי אני?"

19 השיבו: "יש אומרים, 'יוחנן המטביל', יש אומרים, 'אליהו', ואחרים אומרים שאחד הנביאים הקדמונים קם לתחיה."

20 שאל ישוע: "ואתם מה אומרים, מי אני?"
"משיח האלהים", השיב כיפא. 21 אז הזהיר אותם בצוותו עליהם שלא יגידו זאת לאיש; 22 כמו כן אמר: "צריך שבן-האדם יסבל הרבה, שהזקנים וראשי הכהנים והסופרים ידחוהו, שיהרג וביום השלישי יקום."

23 אמר אל הכל: "מי שרוצה לבוא אחרי, שיתכחש לעצמו וישא את צלבו יום יום וילך אחרי; 24 כי החפץ להציל את נפשו יאבד אותה. אבל המאבד את נפשו למעני, יצילנה. 25 מה תועלת תצמח לאדם אם ירויח את כל העולם והוא עצמו יאבד או ינזק? 26 כי האיש אשר אני ודברי היינו לו לחרפה, הוא יהיה לחרפה לבן-האדם כאשר יבוא בכבודו ובכבוד האב והמלאכים הקדושים. 27 ובאמת אני אומר לכם, יש מן העומדים פה אשר לא יטעמו מות עד כי יראו את מלכות האלהים." 28 כשמונה ימים אחרי שאמר את הדברים האלה לקח את כיפא ואת יוחנן ואת יעקב ועלה להר להתפלל. 29 בעוד הוא מתפלל השתנה מראה פניו, ולבושו נעשה לבן מבהיק. 30 והנה שני אנשים משוחחים אתו, משה ואליהו 31 שהופיעו בהדר כבוד ודברו על הסתלקותו אשר היה עתיד להגשים בירושלים. 32 כיפא וחבריו היו רדומים. הם התעוררו ואז ראו את כבודו ואת שני האנשים העומדים לידו. 33 כשנפרדו ממנו אמר כיפא אל ישוע: "אדוני, טוב שאנחנו כאן. נעשה נא שלש סכות; לך אחת, למשה אחת ולאליהו אחת", ולא ידע מה שאמר. 34 בדברו את הדברים האלה הופיע ענן וסכך עליהם, ופחד נפל עליהם בהיותם בתוך הענן. 35 יצא קול מתוך הענן לאמר: "זה בני בחירי, אליו תשמעון!"

36 כאשר נשמע הקול נמצא ישוע לבדו. הם שתקו ובאותם ימים לא ספרו לאיש מכל מה שראו. 37 כאשר ירדו מן ההר ביום המחרת, באו עם רב לקראתו. 38 "רבי", צעק איש מן ההמון, "אני מתחנן אליך, הבט נא אל בני, כי בן יחיד הוא לי. 39 רוח אוחזת בו והוא צועק פתאום; היא מזעזעת אותו עד שהקצף יורד מפיו, מתעללת בו ובקשי מרפה ממנו. 40 בקשתי מתלמידיך לגרש אותה ולא יכלו."

41 השיב ישוע: "הוי דור חסר אמונה ומעות דרך, עד מתי אהיה עמכם ואסבל אתכם? הבא את בנך הנה!"

42 בעוד הוא מתקרב אל ישוע הפילו השד וזעזע את גופו. אך ישוע גער ברוח הטמאה ורפא את הילד. לאחר מכן החזירו לאביו, 43 והכל השתוממו על גדלת האלהים. 44 "הטו אזניכם למלים האלה: הנה עתיד בן-האדם להמסר לידי אנשים." 45 אך הם לא הבינו את אשר אמר, כי משמעו הסתר מהם שלא יבינו - וגם פחדו לשאל אותו על הדבר הזה. 46 נעורה בהם השאלה - מי הגדול בהם. 47 ישוע, שידע את מחשבת לבם, לקח ילד, העמיד אותו לידו 48 ואמר להם: "כל המקבל את הילד הזה בשמי, אותי הוא מקבל; והמקבל אותי מקבל את אשר שלחני. הקטן שבכלכם הוא הגדול." 49 יוחנן פנה אליו ואמר: "אדוני, ראינו איש מגרש שדים בשמך ומנענו בעדו, כי איננו הולך עמנו."

50 אמר לו ישוע: "אל תמנעו בעדו, כי מי שאיננו נגדכם, אתכם הוא." 51 כאשר מלאו ימיו להלקח השמימה שם פניו ללכת לירושלים 52 ושלח שליחים לפניו. הם הלכו ובאו אל אחד מכפרי השומרונים להכין מה שנחוץ בשבילו, 53 אך לא קבלוהו משום שפניו היו מועדות לירושלים. 54 כשראו זאת יעקב ויוחנן תלמידיו, אמרו: "אדוננו, רצונך כי נצוה שתרד אש מן השמים ותאכל אותם?" 55 אך הוא פנה אליהם וגער בהם [באמרו: "אינכם יודעים בני איזו רוח אתם! 56 כי בן-האדם לא בא לגרם לאבדן נפשות בני אדם, אלא להושיען".] הם הלכו לכפר אחר. 57 בעת שהלכו בדרך פנה אליו מישהו ואמר: "אדוני, אלך אחריך לכל מקום שתלך."

58 אמר לו ישוע: "לשועלים יש מאורות ולעוף השמים קנים, אבל בן-האדם אין לו מקום להניח את ראשו."

59 ואל איש אחר אמר: "לך אחרי!" אך הלה השיב: "אדוני, תן לי תחלה ללכת לקבר את אבי."

60 אמר לו ישוע: "הנח למתים לקבר את מתיהם ואתה לך הכרז את מלכות האלהים."

61 איש שלישי פנה אליו ואמר: "אלך אחריך, אדוני, אבל קדם הניחה לי להפרד מבני ביתי."

62 השיב לו ישוע: "מי ששם את ידו על המחרשה ומביט אחורנית לא יכשר למלכות האלהים."

פרק הבא, הבשורה על-פי לוקס, הברית החדשה (תרגום חדש)