פרק קודם, מעשי השליחים, הברית החדשה (תרגום חדש)
כ אחרי שפסקה המהומה קרא שאול לתלמידים ועודד אותם. הוא נפרד מהם ויצא לדרכו אל מקדוניה. 2 לאחר שעבר באזורים ההם ועודד את התלמידים בדברי עדוד רבים, בא ליון 3 וישב שם שלושה חדשים. כשעמד להפליג לסוריה התנכלו יהודי המקום להרע לו, לפיכך החליט לשוב דרך מקדוניה. 4 נלוו אליו סופטרוס בן-פירוס איש בראה, אריסטרכוס וסקונדוס התסלוניקים, גיוס הדרבי, טימותיאוס, וטיכיקוס וטרופימוס אנשי אסיה. 5 הללו הלכו לפנינו וחכו לנו בטרואס. 6 אנחנו הפלגנו מפיליפי אחרי ימי חג המצות ובאנו אליהם לטרואס כעבור חמשה ימים. שם נשארנו שבעה ימים. 7 בראשון בשבוע נאספנו לבצע לחם. שאול, שעמד לצאת למחרת, דבר אליהם והאריך את דברו עד חצות. 8 מנורות רבות היו בעליה שנאספנו בה. 9 ובחור אחד, אוטיכוס שמו, ישב על אדן החלון כשהוא שוקע בתרדמה עמקה. כשהאריך שאול את דברו גברה עליו התרדמה ונפל מן הקומה השלישית למטה. הם הרימו אותו מת. 10 אבל שאול ירד, גהר עליו וחבקו בידיו. "אל תבהלו", אמר, "נשמתו בו." 11 הוא עלה, בצע את הלחם ואכל. לאחר ששוחח אתם שעה ארכה, עד אור הבקר, יצא לדרכו. 12 והם הביאו את הצעיר חי והתנחמו מאד.
13 אנחנו הקדמנו לעלות לאניה והפלגנו אל אסוס כדי לקחת שם את שאול; כך קבע, משום שהתכון להגיע לשם בדרך היבשה. 14 כאשר פגש אותנו באסוס לקחנו אותו ובאנו אל מיטיליני. 15 משם הפלגנו והגענו למחרת אל מול כיוס. יום אחרי כן עברנו אל סמוס ולמחרת באנו אל מיליטוס, 16 כי שאול החליט לעבר בים על-פני אפסוס כדי שלא יצטרך לשהות באסיה; זאת מפני שמהר בדרכו - אולי יוכל להיות בירושלים בחג השבועות. 17 ממיליטוס שלח אל אפסוס וקרא את זקני הקהלה. 18 כאשר באו אליו אמר להם: "אתם יודעים כיצד הייתי אתכם בכל עת למן היום הראשון שרגלי דרכה באסיה. 19 עבדתי את האדון בכל ענוה ובדמעות ובמסות אשר באו עלי בגלל נוכלים מבין היהודים. 20 לא נרתעתי מלהודיע לכם כל דבר מועיל ומללמד אתכם ברבים ובכל בית ובית, 21 בהעידי גם ביהודים וגם ביונים לחזר בתשובה אל אלהים ולהאמין באדוננו ישוע. 22 ועכשו הנני הולך לירושלים כבול ברוח ואיני יודע מה יקרה לי שם, 23 לבד מזה שרוח הקדש מצהירה לי בכל עיר ועיר ואומרת שכבלים וצרות מצפים לי. 24 אולם חיי אינם יקרים לי כל עקר ובלבד שאשלים את מרוצתי ואת השרות אשר קבלתי מאת האדון ישוע - להעיד על בשורת חסד אלהים.
25 וכעת אני יודע כי אתם כלכם, אשר ביניכם התהלכתי והכרזתי את המלכות, לא תוסיפו עוד לראות את פני. 26 לכן אני מעיד בכם היום הזה שנקי אני מדם כלכם, 27 כי לא נרתעתי מלהודיע לכם את עצת אלהים כלה. 28 השגיחו על עצמכם ועל כל העדר אשר רוח הקדש שמה אתכם למנהיגים בתוכו, לרעות את קהלת אלהים אשר קנה בדמו שלו. 29 אני יודע שאחרי צאתי יבואו בתוככם זאבים עזים אשר לא יחוסו על העדר, 30 ומקרבכם יקומו אנשים דוברי תהפוכות להטות אחריהם את התלמידים. 31 על כן עמדו על המשמר. זכרו כי שלוש שנים, יומם ולילה, לא חדלתי להוכיח כל אחד ואחד בדמעות. 32 ועכשו אני מפקיד אתכם בידי אלהים ודבר חסדו; לו הכח לבנות אתכם ולתת לכם נחלה בקרב כל המקדשים. 33 לא חמדתי את כספו של איש, גם לא את זהבו או לבושו. 34 אתם עצמכם יודעים שידי אלה שרתו בעד צרכי ובעד צרכי האנשים אשר אתי. 35 בכל הראיתי לכם כי בהיותנו עמלים כך יש לתמך בחלשים ולזכר את דברי האדון ישוע, שהרי הוא אמר 'טוב לתת מלקחת'."
36 אחרי שאמר את הדברים האלה כרע על ברכיו והתפלל עם כלם. 37 הכל בכו בכי רב, נפלו על צוארי שאול ונשקו לו, 38 וביותר התעצבו על הדבר שאמר - שלא יוסיפו עוד לראות את פניו. אחרי כן לווהו אל האניה.