פרק קודם, מעשי השליחים, הברית החדשה (תרגום חדש)
כו אמר אגריפס אל שאול: "נתן לך ללמד זכות על עצמך." הושיט שאול את ידו והחל להגן על עצמו: 2 "המלך אגריפס, חושב אני את עצמי למאשר על שאני מגן על עצמי לפניך היום בענין כל מה שיהודים אחדים מאשימים אותי, 3 ביחוד משום שאתה בקי בכל המנהגים והשאלות שבקרב היהודים. לפיכך מבקש אני ממך לשמע אותי בארך-רוח. 4 ובכן, כל היהודים יודעים את דרכי חיי מתקופת נעורי, מראשית ימי מגורי בקרב עמי בירושלים. 5 הם הכירוני מתחלה - אם יאותו להעיד - ויודעים שחייתי כפרוש על-פי הכת האדוקה ביותר של דתנו. 6 ועכשו אני עומד למשפט על תקות ההבטחה שהבטיח אלהים לאבותינו, 7 הבטחה אשר שנים-עשר שבטינו מקוים להגיע להגשמתה בעבדם את אלהים בדבקות יומם ולילה. על-דבר התקוה הזאת, המלך אגריפס, יש יהודים המאשימים אותי. 8 מדועתחשבו לדבר לא יאמן שאלהים מחיה מתים? 9 אכן אני עצמי חשבתי כי מחובתי לעשות דברים רבים נגד שם ישוע מנצרת, 10 מה שגם עשיתי בירושלים. קדושים רבים כלאתי בבתי כלא, על-פי הסמכות שקבלתי מאת ראשי הכהנים, וכאשר הוצאו להורג הצבעתי עם המחיבים. 11 פעמים רבות, בכל בתי הכנסת, הענשתי אותם ודחקתי בהם לגדף את שמו, ובשצף זעמי עליהם רדפתי אותם אפלו עד ערים מחוץ לארץ.
12 הלכתי לשם כך לדמשק עם סמכות ורשות מטעם ראשי הכהנים. 13 והנה, אדוני המלך, בהיותי בדרך, בצהרים, ראיתי אור מן השמים, מבריק יותר מזהר השמש, נוגה סביב לי ולהולכים אתי. 14 כלנו נפלנו ארצה ואני שמעתי קול אומר אלי בלשון העברית, 'שאול, שאול, למה אתה רודף אותי? קשה לך לבעט בדרבנות.' 15 שאלתי, 'מי אתה, אדוני?' והאדון השיב, 'אני ישוע שאתה רודף. 16 אבל קום ועמד על רגליך, כי לשם כך נראיתי אליך - למנות אותך למשרת ולעד על דבר זה שראית אותי ועל הדברים שלשמם אראה אליך, 17 בהצילי אותך מן העם ומן הגוים אשר אני שולח אותך אליהם 18 לפקח את עיניהם, להשיב אותם מחשך לאור ומשלטון השטן לאלהים כדי שיקבלו על-ידי אמונה בי סליחת חטאים ונחלה בקרב המקדשים.' 19 על כן, המלך אגריפס, לא התנגדתי לצית למראה מן השמים, 20 כי אם הגדתי תחלה לאנשי דמשק, וכן גם בירושלים ובכל ארץ יהודה וגם לגוים - לחזר בתשובה ולפנות אל אלהים בעשותם מעשים ראויים לתשובה. 21 בגלל זה תפסוני יהודים במקדש ונסו להרג אותי. 22 ובהיות האלהים בעזרי עד היום הזה, הריני עומד ומעיד לפני קטנים וגדולים ואינני אומר דבר מלבד הדברים שהנביאים ומשה אמרו כי עתידים הם לקרות: 23 שהמשיח יסבל, יהיה ראשון לתחית המתים ויבשר אור לעם ולגוים."
24 כשאמר את הדברים האלה להגנתו, אמר פסטוס בקול רם: "אתה משתגע, שאול! הלמוד הרב מביא אותך לידי שגעון."
25 השיב שאול: "אינני משתגע, הוד מעלתו פסטוס, אלא דברים של אמת ושל טעם אני משמיע. 26 הרי המלך יודע את הענינים האלה ואני מדבר אליו בבטחון, שכן אני בטוח שלא נעלם ממנו דבר מן הדברים האלה, כי לא בקרן זוית נעשתה זאת. 27 המלך אגריפס, המאמין אתה בנביאים? אני יודע שאתה מאמין!"
28 ענה אגריפס לשאול: "עוד מעט ואתה משכנע אותי להיות משיחי!"
29 אמר שאול: "אם עוד מעט ואם עוד הרבה, תפלתי לאלהים שלא רק אתה אלא גם כל השומעים אותי היום, יהיו כמוני - רק בלי הכבלים האלה." 30 המלך והנציב קמו וכן גם ברניקה והיושבים אתם. 31 אחרי צאתם דברו זה אל זה ואמרו: "האיש הזה לא עשה שום דבר המחיב מות או מאסר." 32 אמר אגריפס לפסטוס: "האיש הזה היה יכול להשתחרר לולא פנה אל הקיסר."