פרק קודם, מעשי השליחים, הברית החדשה (תרגום חדש)
כז כאשר החלט שנפליג לאיטליה מסרו את שאול עם כמה אסירים אחרים לידי שר מאה מן הגדוד הקיסרי, יוליוס שמו. 2 נכנסנו לאניה אדרמיטית, שעמדה לנסע למקומות אשר לארך חוף אסיה, והפלגנו. אתנו היה אריסטרכוס, מקדוני מתסלוניקי. 3 למחרת הגענו לצידון. יוליוס נהג בנדיבות עם שאול והרשה לו ללכת אל חבריו ולהנות מעזרתם. 4 משם הפלגנו ושטנו על-יד קפריסין בגלל הרוחות הנגדיות. 5 עברנו בים שממול לקיליקיה ופמפיליה ובאנו אל מירה אשר בליקיה. 6 שר המאה מצא שם אניה מאלכסנדריה שמגמת פניה לאיטליה והעביר אותנו אליה. 7 שטנו כמה ימים באטיות והגענו בקשי רב אל מול קנידוס. מאחר שהרוח הנושבת הפריעה לנו, שטנו על-יד כרתים ועברנו על-פני כף סלמוני. 8 שטנו סמוך לאי בקשי רב והגענו למקום אחד שנקרא המעגנים הטובים, קרוב לעיר לסיה.
9 מכיון שעבר זמן נכר והשיט כבר היה מסכן, שכן אפלו יום הכפורים כבר עבר, הזהיר אותם שאול 10 באמרו: "אנשים, אני רואה שלמסע צפוי נזק עם אבדן רב לא רק למטען ולאניה, אלא גם לחיינו." 11 אך שר המאה האמין יותר לרב החובל ולבעל האניה מאשר לדברי שאול. 12 הואיל והנמל לא התאים לעגינת חרף הציע הרב להפליג משם, בתקוה שיוכלו להגיע לפניקס - נמל כרתי הפונה לדרום מערב ולצפון מערב - ולשהות שם בחרף. 13 רוח אטית נשבה מן הדרום והם חשבו שישיגו את מטרתם; לכן הרימו עגן ושטו סמוך ליבשה לארך חוף כרתים. 14 לאחר זמן קצר נשבה מן האי רוח סופה צפונית מזרחית הנקראת אירקילון. 15 כיון שהאניה נלכדה ולא יכלה לשוט נגד הרוח, נכנענו ונסחפנו. 16 כאשר עברנו על-יד אי אחד, קודה שמו, הצלחנו במאמץ רב להשתלט על הסירה הנגררת. 17 הם העלו אותה לספון והשתמשו בחבלים לחגירת דפנות האניה; ומאחר שפחדו שמא יסחפו אל חולות סירטיס, הנמיכו את המפרש ונסחפו באפן זה. 18 למחרת, בהיותנו מטלטלים בחזקה על-ידי הסערה, הקלו ממשא האניה. 19 אחרי יום נוסף השליכו במו ידיהם את ציוד האניה. 20 הואיל וימים רבים לא הופיעו השמש והכוכבים והתחוללה סערה חזקה, אפסה כל תקוה שננצל.
21 אחרי שנמנעו זמן רב מאכל, עמד שאול ביניהם ואמר: "ובכן, חברים, היה צריך לשמע בקולי ולא להפליג מכרתים ולהגיע לידי הנזק והאבדן הזה. 22 ועכשו אני מציע לכם להתעודד, כי לא תאבד שום נפש מכם; רק האניה תאבד; 23 כי בלילה נצב עלי מלאך של אלהים אשר לו אני שיך ואותו אני עובד - 24 ואמר, 'אל תפחד, שאול, אתה צריך לעמד לפני הקיסר, והנה האלהים בחסדו חנן לך את כל המפליגים אתך.' 25 ובכן, חברים, התעודדו! אני בוטח באלהים שכמו שנאמר לי כן יהיה. 26 אבל עלינו להסחף אל איזה אי."
27 בחצות הלילה הארבעה-עשר, כשנסחפנו הנה והנה בים האדריטי, סברו המלחים שאנו מתקרבים לאיזו ארץ. 28 הם הורידו אנך ומצאו שהעמק שלושים ושבעה מטרים. אחרי מרחק מעט מדדו שנית ומצאו עשרים ושבעה מטרים. 29 הואיל וחששו שמא נסחף אל אזורי סלעים, הטילו ארבעה עגנים מן הצד האחורי של האניה והתפללו שיאיר היום. 30 כשנסו המלחים לברח מן האניה והתחילו להוריד את הסירה אל הים באמתלה שהם מתכונים למשך עגנים מחרטום האניה, 31 אמר שאול לשר המאה ולחילים: "אם אלה לא ישארו באניה לא תוכלו אתם להנצל." 32 אז חתכו החילים את חבלי הסירה והניחו לה לפל.
33 עוד לפני אור הבקר בקש שאול מכל האנשים שיאכלו, באמרו: "היום כבר היום הארבעה-עשר שאתם ממשיכים ומחכים בלא לאכל כלום. 34 לכן אני מבקש מכם לאכל, כי זה נחוץ להצלתכם, שכן לא תאבד שערה מראשו של איש מכם." 35 לאחר שאמר זאת לקח לחם, הודה לאלהים לעיני כלם, בצע והחל לאכל. 36 הכל התעודדו וגם הם אכלו. 37 בסך הכל היינו מאתים ושבעים ושש נפשות באניה. 38 אחרי שאכלו לשבע הקלו מעל האניה בהטילם את החטה לים. 39 כשהאיר היום לא הכירו את הארץ, אך הבחינו במפרץ עם חוף חולי והחליטו להסיע את האניה לשם, אם אפשר. 40 הם נתקו את קשרי העגנים ועזבו אותם בים. יחד עם זאת התירו את החבלים של ההגאים, פרשו את המפרש הקדמי אל הרוח וכונו את האניה אל החוף. 41 אז הגיעו למקום בין זרמים והעלו את האניה על שרטון. החרטום נתקע ונשאר קבוע במקומו, אבל הירכתים נשברו מעצמת הגלים.
42 כונת החילים היתה להרג את האסירים, כדי שלא ישחה איש מהם וימלט. 43 אך שר המאה רצה להציל את שאול והניא אותם מכונתם. הוא צוה שהיודעים לשחות יקפצו ראשונים ויגיעו אל היבשה, 44 והיתר, שיעשו זאת חלקם על קרשים וחלקם על חפצים מן האניה. בדרך זאת נחלצו כלם אל היבשה.