פרק קודם, מעשי השליחים, הברית החדשה (תרגום חדש)
ד כאשר דברו אל העם באו אליהם הכהנים ונגיד בית המקדש והצדוקים; 2 כועסים היו על שלמדו את העם ובשרו בישוע את התחיה מן המתים. 3 הם תפסו אותם וכיון שהיה כבר ערב כלאו אותם עד למחרת. 4 אולם רבים מהשומעים את הדבר האמינו, ומספרם היה כחמשת אלפים איש.
5 למחרת נאספו שריהם וזקניהם וסופריהם בירושלים, 6 גם חנן הכהן הגדול וקיפא ויוחנן ואלכסנדר ובני משפחות הכהנים הגדולים. 7 הם העמידו אותם בתוך ושאלו: "באיזה כח או באיזה שם עשיתם את זאת?"
8 כיפא נתמלא רוח הקדש ואמר להם: "שרי העם וזקני ישראל, 9 אם אנחנו נחקרים היום על מעשה טוב שנעשה לאיש חולה - כיצד נרפא האיש הזה - 10 שיהא ידוע לכלכם ולכל עם ישראל כי בשם ישוע המשיח מנצרת, אשר אתם צלבתם ואשר אלהים הקימו מן המתים, בשם הזה הוא עומד בריא לפניכם. 11 הוא האבן שמאסתם, אתם הבונים, אשר היתה לראש פנה. 12 ואין רפואה באחר, כי אין שם אחר נתון לבני אדם תחת השמים, ובו עלינו להרפא."
13 כשראו את בטחונם של כיפא ויוחנן והבחינו שהם אנשים פשוטים ובלתי מלמדים - תמהו. הם זהו אותם, שבעבר היו יחד עם ישוע. 14 אך בראותם את האיש שנרפא עומד עמהם, לא היה להם מה לטען. 15 לאחר שצוו עליהם לצאת מן הסנהדרין התיעצו יחדיו. 16 אמרו: "מה נעשה לאנשים האלה? הרי אות ברור נעשה על-ידם, גלוי הוא לכל יושבי ירושלים ואין אנו יכולים להכחיש אותו. 17 אבל כדי שלא יוסיף הדבר להתפרסם בעם, נאים עליהם שלא ידברו עוד בשם הזה אל שום אדם." 18 הם קראו להם וצוו אותם שלא לדבר ולא ללמד דבר בשם ישוע.
19 השיבו כיפא ויוחנן ואמרו להם: "האם מצדק לפני אלהים לשמע לכם יותר מאשר לאלהים? שפטו אתם! 20 הרי איננו יכולים שלא להגיד את אשר ראינו ושמענו!"
21 אחרי איומים נוספים שחררו אותם, כי לא מצאו דרך להעניש אותם בגלל העם, שכן הכל שבחו את אלהים על מה שנעשה;
22 כי בן ארבעים שנה ומעלה היה האיש אשר נעשה בו נס הרפוי הזה.
23 לאחר ששחררו הלכו אל חבריהם וספרו מה שאמרו להם ראשי הכהנים והזקנים.
24 הם שמעו זאת ובלב אחד נשאו קולם לאלהים ואמרו: "אדני, אתה אשר עשית את-השמים ואת-הארץ את-הים ואת-כל-אשר-בם,
25 בפי עבדך דוד אבינו אמרת ברוח הקדש:
'למה רגשו גוים
ולאמים יהגו-ריק?
26 יתיצבו מלכי-ארץ
ורוזנים נוסדו-יחד
על-יהוה ועל-משיחו.'
27 כי אמנם נאספו בעיר הזאת הורדוס ופונטיוס פילטוס עם גוים ולאמי ישראל על עבדך הקדוש ישוע אשר משחת - 28 לעשות את מה שבידך ועצתך כבר מקדם גזרת שיהיה. 29 וכעת, אדני, ראה את איומיהם ותן לעבדיך לומר את דברך בכל אמץ הלב, 30 בנטותך את ידך למרפא ולעשית אותות ומופתים על-ידי שם ישוע עבדך הקדוש."
31 כשסימו את תפלתם הזדעזע המקום שהתאספו בו וכלם נתמלאו רוח הקדש ודברו את דבר אלהים באמץ לב. 32 קהל המאמינים היה לב אחד ונפש אחת. איש מהם לא אמר על דבר מקניניו כי שלו הוא, אלא שתפים היו בכל. 33 השליחים העידו בכח רב על תחית האדון ישוע וחסד רב היה על כלם. 34 גם לא היה בהם איש שרוי במחסור, כי כל בעלי השדות ובעלי הבתים מכרו את נכסיהם והביאו את כסף מחירם. 35 הם הניחוהו לרגלי השליחים ולכל איש נתן כפי צרכו. 36 ויוסף, אשר השליחים כנוהו בר-נבא, כלומר בן הנחמה, איש לוי יליד קפריסין, 37 מכר את שדהו וגם הוא הביא את הכסף והניחו לרגלי השליחים.