פרק קודם, הבשורה על-פי מרקוס, הברית החדשה (תרגום חדש)
יב הוא החל לדבר אליהם במשלים: "איש אחד נטע כרם. הוא הקים גדר סביב, גם חצב יקב ובנה מגדל, ולאחר שהחכירו לכורמים נסע.
2 בבוא העת שלח עבד אל הכורמים לקבל מידיהם מפרי הכרם.
3 תפסו אותו והכוהו ושלחו אותו ריקם.
4 הוסיף ושלח אליהם עבד אחר. פצעו אותו בראשו והתלו בו.
5 שלח אחר והרגו אותו; וכן גם רבים אחרים, את אלה הכו ואת אלה הרגו.
6 נותר לו אחד - בנו אהובו. לבסוף שלח אותו אליהם, באמרו 'את בני יכבדו',
7 אלא שהכורמים ההם אמרו זה אל זה, 'הוא היורש; בואו נהרג אותו ותהיה לנו הירשה.'
8 לקחו אותו והרגוהו והשליכוהו אל מחוץ לכרם.
9 מה יעשה בעל הכרם? יבוא וישמיד את הכורמים ויתן את הכרם לאחרים.
10 האם לא קראתם את הכתוב הזה,
'אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה;
11 מאת יהוה היתה זאת, היא נפלאת בעינינו'?"
12 הם בקשו לתפס אותו, כי ידעו שדבר את המשל עליהם, אבל חששו מפני העם. עזבו אותו והלכו משם. 13 שלחו אליו מאנשי הפרושים ומחסידי בית הורדוס ללכד אותו בדברו. 14 באו ואמרו לו: "רבי, אנחנו יודעים שאתה איש אמת ואינך חושש מאיש, שכן אינך נושא פנים לאנשים אלא מורה אתה את דרך האלהים על-פי האמת. האם מתר לתת מס לקיסר או לא? האם עלינו לתת או לא לתת?"
15 הואיל והכיר את צביעותם אמר להם: "למה אתם מנסים אותי? הביאו לי דינר ואראה."
16 הביאו לו והוא שאל אותם: "של מי הדמות הזאת והכתבת?"
השיבו לו: "של הקיסר."
17 אמר להם ישוע: "את אשר לקיסר תנו לקיסר ואת אשר לאלהים - לאלהים." הם השתוממו עליו.
18 באו אליו צדוקים, האומרים שאין תחית מתים, ושאלו אותו: 19 "רבי, משה כתב לנו שאם ימות איש והניח אשה ולא השאיר בנים, יקח אחיו את אשתוויקים זרע לאחיו. 20 היו שבעה אחים. הראשון נשא אשה ומת ולא השאיר צאצאים. 21 לקח אותה השני ומת ולא השאיר צאצאים, וכן גם השלישי. 22 ככה כל השבעה לא השאירו צאצאים. אחרי כלם מתה גם האשה. 23 בתחיה, כאשר יקומו, למי מהם תהיה לאשה, שהרי היתה אשה לכל השבעה?"
24 השיב להם ישוע: "כלום אינכם טועים משום שאינכם יודעים את הכתובים, אף לא את גבורת אלהים? 25 כאשר המתים קמים אין הם מתחתנים, אלא שהם כמלאכים בשמים. 26 ואשר לכך שהמתים קמים, האם לא קראתם בספר משה, במעשה הסנה, שהאלהים אמר לו, 'אנכי אלהי אברהם, אלהי יצחק ואלהי יעקב'? 27 אין הוא אלהי המתים כי אם אלהי החיים. אתם טועים מאד."
28 אחד הסופרים התקרב ושמע אותם מתוכחים. כראותו שישוע השיב להם היטב, שאל אותו: "איזוהי המצוה הראשונה מכל?"
29 ענה ישוע: "הראשונה היא 'שמע ישראל יהוה אלהינו יהוה אחד, 30 ואהבת את יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל-נפשך ובכל שכלך ובכל-מאדך.' 31 והשניה היא 'ואהבת לרעך כמוך.' אין מצוה אחרת גדולה מאלה."
32 אמר אליו הסופר: "יפה, רבי; אמת אמרת שאחד הוא ואין עוד מלבדו. 33 ולאהב אותו 'בכל לבבך ובכל בינתך ובכל-מאדך', ולאהב 'לרעך כמוך,' הרי זה גדול מכל עולה וזבח."
34 ראה ישוע כי השיב בחכמה ואמר לו: "אינך רחוק ממלכות האלהים." ואיש לא העז עוד לשאל אותו שום דבר.
35 כשלמד ישוע בבית המקדש, אמר: "כיצד זה אומרים הסופרים שהמשיח הוא בן דוד?
36 הלא דוד עצמו אמר בהשראת רוח הקדש,
'נאם יהוה לאדני: שב לימיני עד-אשית
איביך הדם לרגליך.'
37 דוד עצמו קורא לו 'אדון' ואיך הוא בנו?" 38 ובלמדו אותם אמר: "הזהרו מן הסופרים האוהבים להתהלך לבושי גלימות ואוהבים ברכות שלום בשוקים 39 ומושבים ראשונים בבתי הכנסת ומקומות נכבדים בסעודות; 40 הבולעים את בתי האלמנות ומאריכים להתפלל למראית עין. דינם של אלה יהיה חמור יותר." 41 הוא ישב מול תבת האוצר וראה את העם שמים מטבעות בתבת האוצר ועשירים רבים שמו הרבה. 42 באה אלמנה עניה ושמה שתי פרוטות, שהן חצי אסר. 43 קרא לתלמידיו ואמר להם: "אמן אומר אני לכם, האלמנה העניה הזאת שמה יותר מכל אלה ששמו בתבת האוצר; 44 כי הכל נתנו מן העדף שלהם, אך היא ממחסורה נתנה את כל אשר היה לה, את כל מחיתה."