פרק קודם, הבשורה על-פי מרקוס, הברית החדשה (תרגום חדש)

הבשורה על-פי מרקוס פרק ו

ו אחרי צאתו משם הלך לעירו ותלמידיו הלכו אחריו. 2 ביום השבת החל ללמד בבית הכנסת. תמהו השומעים הרבים ואמרו: "מנין לו הדברים האלה ומה היא החכמה שנתנה לו והגבורות האלה הנעשות בידו? 3 הלא זה הנגר בן מרים ואחי יעקב ויוסי ויהודה ושמעון, והרי אחיותיו פה אתנו!" הוא היה להם למכשול.

4 אמר להם ישוע: "אין נביא נקלה אלא בעירו, בין קרוביו ובביתו."

5 ולא היה יכול לעשות שם שום נס; רק על חולים אחדים שם את ידיו ורפא אותם. 6 תמה היה על חסר אמונתם. 7 קרא לשנים-עשר והחל לשלח אותם שנים שנים ונתן להם סמכות על הרוחות הטמאות. 8 גם צוה עליהם שלא יקחו מאומה לדרך מלבד מקל; לא לחם, לא תרמיל ולא כסף בחגורתם; 9 שינעלו סנדלים ולא ילבשו שתי כתנות. 10 אמר להם: "בכל מקום שתכנסו לבית, שם תשבו עד צאתכם משם. 11 ובכל מקום אשר לא יקבלו אתכם ולא ישמעו לכם, צאו משם ונערו את העפר אשר תחת רגליכם לעדות להם."

12 הם יצאו וקראו לבריות לחזר בתשובה, 13 גם גרשו שדים רבים ומשחו בשמן חולים רבים ורפאו אותם. 14 המלך הורדוס שמע על כך, שכן שמו של ישוע נודע ברבים ויש שאמרו: "יוחנן המטביל קם מן המתים ולכן פועלות בו הגבורות." 15 אחרים אמרו: "זה אליהו", ואחרים אמרו: "נביא כאחד הנביאים." 16 כששמע הורדוס, אמר: "זהו יוחנן. הוא אשר אני ערפתי את ראשו קם לתחיה", 17 שהרי הורדוס עצמו שלח לתפס את יוחנן וכלא אותו בכלא על-דבר הורודיה, אשת פיליפוס אחיו, אשר הוא נשא לאשה; 18 כי יוחנן אמר להורדוס: "אשת אחיך אינה מתרת לך." 19 על כן שנאה אותו הורודיה ורצתה להרג אותו, אך לא יכלה 20 משום שהורדוס פחד מיוחנן ושמר עליו בידעו שיוחנן איש צדיק וקדוש; הוא היה שומע את דבריו ברצון אף כי בא במבוכה רבה בשמעו אותם.

21 שעת הכשר הגיעה כאשר ביום הלדתו ערך הורדוס משתה לגדוליו ולשרי האלפים ולראשי הגליל. 22 אז נכנסה בתה של הורודיה ורקדה ומצאה חן בעיני הורדוס והמסבים אתו. אמר המלך אל הנערה: "בקשי ממני מה שתרצי ואתן לך." 23 הוא גם נשבע לה: "מה שתבקשי ממני אתן לך עד חצי המלכות!"

24 יצאה ואמרה לאמה: "מה אבקש?" השיבה אמה: "את ראש יוחנן המטביל!"

25 היא נכנסה מיד אל המלך ובקשה: "אני רוצה שתתן לי עכשו בקערה את ראש יוחנן המטביל!"

26 התעצב המלך מאד, אך בגלל השבועה ובגלל המסבים לא רצה להשיב את פניה ריקם. 27 מיד שלח המלך אחד מן השומרים וצוה להביא את ראשו. הלך השומר וכרת את ראשו בכלא. 28 לאחר מכן הביא את ראשו בקערה ונתן אותו לנערה, והנערה נתנה אותו לאמה. 29 כאשר שמעו תלמידיו, באו ולקחו את גויתו ושמו אותה בקבר. 30 נאספו השליחים אל ישוע וספרו לו את כל אשר עשו וכל אשר למדו. 31 אמר להם: "בואו אתם לבדכם למקום שומם ונוחו מעט", שכן רבים היו הבאים והיוצאים, עד כדי כך שלא היה להם פנאי לאכל. 32 הם הפליגו משם בסירה אל מקום שומם לבדם.

33 רבים ראו את ישוע והשליחים יוצאים והכירו אותם, ומכל הערים רצו לשם ברגל והקדימו אותם. 34 כשיצא ישוע וראה המון רב נכמרו רחמיו עליהם, כי היו כצאן אשר אין להם רועה. הוא החל ללמד אותם דברים רבים. 35 כשנטה היום לערב נגשו אליו תלמידיו ואמרו: "המקום שומם והשעה כבר מאחרת. 36 שלח אותם שילכו אל העירות והכפרים מסביב ויקנו להם לאכל."

37 השיב ואמר להם: "תנו להם אתם לאכל." שאלו אותו: "האם נלך ונקנה לחם במאתים דינר ונתן להם לאכל?"

38 אמר להם: "כמה ככרות לחם יש לכם? לכו וראו." אחרי שבררו השיבו: "חמש, ושני דגים."

39 הוא צוה עליהם להושיב את כלם חבורה חבורה על הדשא הירוק, 40 והם ישבו בקבוצות של מאה ושל חמשים. 41 לקח את חמש ככרות הלחם ואת שני הדגים ולאחר שנשא עיניו השמימה וברך, בצע את הלחם ונתן לתלמידיו להגיש להם, וגם את שני הדגים חלק לכלם. 42 הכל אכלו ושבעו, 43 וממה שנותר אספו שנים-עשר סלים מלאים, בכלל זה גם דגים. 44 מספר האוכלים היה חמשת אלפים איש. 45 מיד אחרי כן האיץ בתלמידיו להכנס לסירה ולהפליג אל הצד השני, לבית צידא, בעוד שהוא ישלח את ההמון. 46 אחרי שנפרד מהם עלה להר להתפלל. 47 לעת ערב היתה הסירה באמצע הים והוא לבדו על היבשה. 48 ראה אותם מתיגעים בחתירה, כי הרוח נשבה נגדם, ובא אליהם בערך באשמרת הרביעית של הלילה כשהוא הולך על פני הים וכונתו לעבר לידם. 49 כשראוהו הולך על פני הים חשבו שהוא רוח רפאים והחלו לצעק, 50 כי כלם ראו אותו ונבהלו, אך הוא דבר אתם מיד ואמר להם: "חזקו, זה אני. אל תפחדו!" 51 הוא בא אליהם לתוך הסירה והרוח פסקה. הם השתוממו עד מאד, 52 כי לא למדו דבר מענין ככרות הלחם בגלל קהות לבבם. 53 עברו את הים והגיעו אל חוף גנוסר ועגנו שם. 54 בצאתם מן הסירה הכירו אותו מיד, 55 ובכל האזור ההוא רצו והחלו להביא את החולים על אלונקות לכל מקום ששמעו כי הוא שם. 56 בכל מקום שבא אליו, בכפרים או בערים או בעירות, שמו את החולים בחוצות ובקשו ממנו שיניח להם לנגע ולו רק בכנף בגדו, וכל הנוגעים בו נרפאו.

פרק הבא, הבשורה על-פי מרקוס, הברית החדשה (תרגום חדש)