פרק קודם, הבשורה על-פי מרקוס, הברית החדשה (תרגום חדש)

הבשורה על-פי מרקוס פרק ז

ז נקהלו אליו הפרושים וכמה מן הסופרים אשר באו מירושלים. 2 כראותם שאחדים מתלמידיו אוכלים לחם בידים טמאות (כלומר, בלא נטילת ידים, 3 שכן הפרושים וכל היהודים מחזיקים במסרת הזקנים ואינם אוכלים ללא נטילת ידים כהלכה, 4 ובשובם מן השוק אינם אוכלים ללא רחיצה. ועוד דברים רבים קבלו לשמר, כגון טבילת כוסות וכדים וכלי נחשת) 5 שאלו אותו הפרושים והסופרים: "מדוע אין תלמידיך נוהגים לפי מסרת הזקנים אלא אוכלים את הלחם בידים טמאות?"

6 אמר להם: "היטב נבא ישעיהו עליכם הצבועים, ככתוב: 'העם הזה בשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני 7 ותהי יראתם אתי מצות אנשים מלמדה'; 8 כי עוזבים אתם את מצות אלהים להחזיק במסרת בני אדם."

9 עוד אמר להם: "יפה, בטלתם את מצות אלהים כדי לשמר את המסרת שלכם! 10 הן משה אמר, 'כבד את אביך ואת אמך 'ומקלל אביו ואמו מות יומת'; 11 ואתם אומרים, 'איש אם יאמר לאביו או לאמו: כל דבר משלי שאתה יכול להנות ממנו - קרבן!' 12 הרי שאינכם מניחים לו עוד לעשות מאומה למען אביו או אמו, 13 ומפירים אתם את דבר אלהים על-ידי המסרת שלכם אשר מסרתם. ודברים רבים דומים לזה אתם עושים."

14 הוא קרא את ההמון שנית ואמר להם: "הקשיבו אלי כלכם והבינו. 15 אין דבר הנמצא מחוץ לאדם יכול לטמא אותו בהכנסו לתוכו, אלא הדברים היוצאים מתוך האדם הם המטמאים את האדם."

17 כאשר בא הביתה מן ההמון, שאלוהו תלמידיו על המשל. 18 אמר להם: "גם אתם חסרי הבנה כל כך? האם אינכם מבינים שכל הנכנס לתוך האדם מן החוץ אינו יכול לטמא אותו, 19 כי אינו נכנס אל לבו אלא לבטנו ויוצא אל המוצאות?" - בכך טהר את כל המאכלים.

20 הוסיף ואמר: "היוצא מן האדם - זה מטמא את האדם, 21 כי מבפנים, מלב בני האדם, יוצאות מחשבות רעות, זנונים, גנבות, רציחות, 22 נאופים, חמדנות, רשעה, רמיה, זמה, עין רעה, גדוף, גאוה, אוילות. 23 כל הרעות האלה יוצאות מבפנים ומטמאות את האדם." 24 הוא קם והלך משם אל אזור צור וצידון. נכנס לבית ולא רצה שיודע לאיש, אך לא היה יכול להחבא. 25 אשה, שרוח טמאה אחזה בבתה הקטנה, שמעה עליו ומיד באה ונפלה לרגליו, 26 והאשה נכריה ממוצא פניקי סורי. היא בקשה ממנו לגרש את השד מבתה. 27 אמר לה ישוע: "הניחי קדם לבנים לשבע, כי לא נאה לקחת את לחם הבנים ולהשליך אותו לכלבים." 28 השיבה ואמרה אליו: "כן, אדוני, אבל גם הכלבים תחת השלחן אוכלים מפרורי הלחם של הבנים!"

29 אמר לה: "בגלל דברך זה לכי לדרכך; יצא השד מבתך."

30 היא הלכה לביתה ומצאה את הילדה שוכבת במטה והשד כבר יצא ממנה. 31 ישוע יצא מאזור צור וחזר דרך צידון אל ים הגליל, דרך אזור עשר הערים. 32 הביאו אליו איש חרש ומתקשה בדבור ובקשו ממנו שישים את ידו עליו. 33 לקח אותו ישוע אל מחוץ להמון ביחידות, שם את אצבעותיו באזניו ולאחר שירק נגע בלשונו, 34 ובהביטו השמימה נאנח ואמר אליו: "הפתח!" 35 אזניו נפתחו ומיד התר קשר לשונו והוא דבר בברור. 36 אז צוה עליהם שלא יספרו לאיש, אך ככל שצוה זאת עליהם כן הרבו להכריז על כך. 37 הם השתוממו עד מאד ואמרו: "הכל עשה יפה! את החרשים הוא עושה לשומעים ואת האלמים למדברים!"

פרק הבא, הבשורה על-פי מרקוס, הברית החדשה (תרגום חדש)