פרק קודם, אגרת שאול אל הרומים, הברית החדשה (תרגום חדש)
י אחי, משאלת לבי ותפלתי לאלהים - שיושעו. 2 אני מעיד עליהם שיש להם קנאה לאלהים, אבל קנאה שאין עמה דעת; 3 כי מאחר שלא ידעו את צדקת האלהים ונסו להקים צדקה משלהם, לא נכנעו לצדקה של אלהים. 4 הרי המשיח הוא תכלית התורה, כדי שיצדק כל מי שמאמין.
5 משה אמנם כתב על הצדקה שמתוך התורה "אשר יעשה אתם האדם וחי בהם." 6 אך כך אומרת הצדקה שמתוך אמונה: "אל-תאמר בלבבך מי יעלה השמימה?" זאת, כדי להוריד את המשיח. 7 או "מי ירד לתהום?" זאת, כדי להעלות את המשיח מן המתים. 8 אבל מה היא אומרת? "כי-קרוב אליך הדבר, בפיך ובלבבך." זהו דבר האמונה שאנו מבשרים. 9 ואם אתה מודה בפיך שישוע הוא האדון ומאמין בלבבך שאלהים הקים אותו מן המתים - תושע. 10 הרי בלבו מאמין איש ויצדק, ובפיו יודה ויושע. 11 והכתוב אומר: "כל המאמין בו לא יבוש." 12 אין הבדל בזה בין יהודי ללא-יהודי, כי אדון אחד לכלם ורב חסד הוא לכל הקוראים אליו, 13 שכן "כל אשר-יקרא בשם יהוה ימלט."
14 אך כיצד יקראו אל מי שלא האמינו בו? וכיצד יאמינו בזה אשר לא שמעו אותו? וכיצד ישמעו באין מבשר? 15 כיצד יבשרו אם לא ישלחו? הן כתוב: "מה-נאוו רגלי מבשרי טוב!" 16 אבל לא הכל ציתו לבשורה, שכן ישעיהו אומר: "אדני, מי האמין לשמעתנו?" 17 לפיכך האמונה באה בשמיעה והשמיעה - בהכרזת דבר המשיח. 18 שואל אני, האם לא שמעו? בודאי שכן, הלא "בכל-הארץ יצא קום, ובקצה תבל מליהם!" 19 ועוד שואל אני, האם ישראל לא ידע? הרי משה כבר אמר: "אני אקניאכם בלא עם, בגוי נבל אכעיסכם". 20 וישעיהו מעז לומר: "נדרשתי ללוא שאלו נמצאתי ללא בקשני." 21 והוא אומר לישראל: "פרשתי ידי כל-היום אל-עם סורר ומורה."