פרק קודם, אגרת שאול אל הרומים, הברית החדשה (תרגום חדש)
ד ובכן, מה נאמר על אברהם אבינו, מה השיג בזכות מעשיו הוא? 2 אם אמנם הצדק אברהם בגלל מעשים, כי אז יש לו במה להתפאר, אך לא לפני אלהים. 3 מה אומר הכתוב? "והאמן אברהם ביהוה ויחשבה לו צדקה." 4 והרי שכרו של עובד אינו נחשב לו כחסד, אלא כחוב המגיע לו. 5 אבל זה שאינו עובד, אלא מאמין במצדיק את החוטא, אמונתו נחשבת לו לצדקה. 6 כך גם דוד מביע את אשרו של האיש אשר אלהים יחשב לו צדקה בלי תלות במעשים:
8 אשרי-אדם לא יחשב יהוה לו עון."
9 האם האשר הזה רק לנמולים, או גם לערלים? והרי אנו אומרים כי אמונתו של אברהם נחשבה לו צדקה. 10 מתי נחשבה לו? כאשר היה נמול או כשהיה ערל? - לא בהיותו נמול, כי אם בהיותו ערל. 11 הוא קבל את אות המילה כחותם לצדקה שזכה בה בגלל האמונה בעודנו ערל, כדי שיהיה אב לכל המאמינים הבלתי נמולים, למען תחשב גם להם צדקה, 12 ואב לנמולים, לאותם שאינם נמולים בלבד אלא גם הולכים בעקבות האמונה שהיתה לאברהם אבינו בטרם נמול. 13 הרי ההבטחה כי יירש את העולם לא נתנה לאברהם או לזרעו על-סמך תורה, אלא על-סמך צדקה שהשיג באמונה, 14 שכן אם מחזיקי התורה הם היורשים, אזי האמונה היא לשוא וההבטחה חסרת תקף. 15 התורה מביאה זעם, ובמקום שאין תורה אין עברה על התורה. 16 לכן על-ידי אמונה, כדי שכל זה יהיה בחסד וההבטחה תחול על כל הצאצאים, לא רק על בני התורה, אלא גם על בני אמונת אברהם, שהוא אב לכלנו - 17 כפי שכתוב: "כי אב-המון גוים נתתיך" - לעיני אלהים אשר בו האמין, האלהים המחיה את המתים והקורא בשם דברים בעוד אינם בנמצא. 18 ובאין סבה לתקוה הוא האמין וקוה כי יהיה לאב-המון גוים, כפי שנאמר: "כה יהיה זרעך." 19 אמונתו לא נתרופפה גם כאשר בהיותו כבן מאה שנים חשב על תשישות גופו ועל עקרות שרה. 20 הוא לא חדל מאמונה ולא פקפק בהבטחת אלהים, אלא התחזק באמונתו ונתן כבוד לאלהים, 21 בהיותו בטוח לחלוטין כי את אשר הבטיח יוכל גם לקים. 22 לכן נחשבה לו זאת לצדקה. 23 ולא למענו בלבד נכתב שנחשבה לו, 24 כי אם גם למעננו; והיא עתידה להחשב לנו -המאמינים במי שהקים את ישוע אדוננו מן המתים, 25 הוא אשר נמסר למות מפני חטאינו והוקם לתחיה מפני שהצדקנו.