פרק קודם, הבשורה על-פי יוחנן, הברית החדשה (תרגום חדש)
יא מעשה בחולה אחד, אלעזר מבית עניה, מן הכפר שגרו בו מרים ומרתא אחותה. 2 מרים היא אשר משחה את האדון בשמן בשם ונגבה את רגליו בשערותיה. אחיה אלעזר הוא שחלה. 3 שלחו האחיות להגיד לישוע: "אדוננו, ראה נא, זה שאהוב עליך חולה."
4 שמע ישוע ואמר: "המחלה הזאת איננה למות, אלא לכבוד אלהים, כדי שיכבד בה בן-האלהים."
5 ישוע אהב את מרתא ואת אחותה ואת אלעזר. 6 כאשר שמע כי חלה, שהה עוד יומים באותו מקום. 7 אחרי כן אמר לתלמידיו: "בואו נחזר לארץ יהודה."
8 אמרו לו התלמידים: "רבי, לא מכבר בקשו לרגם אותך ואתה חוזר לשם?"
9 השיב ישוע: "הרי שתים-עשרה שעות ליום. המתהלך ביום איננו נכשל, כי רואה הוא את אור העולם הזה. 10 אבל המתהלך בלילה נכשל, כי האור איננו בו." 11 אחרי שאמר זאת הוסיף: "אלעזר ידידנו נרדם, אך אני הולך להעיר אותו."
12 אמרו לו התלמידים: "אם נרדם, אזי ירפא."
13 ישוע דבר על מותו, אלא שהם חשבו כי דבר על תרדמת השנה. 14 אז אמר להם ישוע במפרש: "אלעזר מת. 15 ואשר לכם, אני שמח שלא הייתי שם - למען תאמינו. אך בואו נלך אליו."
16 תאמא, הנקרא דידימוס, אמר לחבריו התלמידים: "נלך נא גם אנחנו כדי שנמות אתו."
17 כאשר בא ישוע, מצא שכבר ארבעה ימים הוא בקבר. 18 בית עניה היתה מרחקת מירושלים כשלשה קילומטרים, 19 ורבים באו אל מרתא ומרים לנחם אותן על אחיהן. 20 כשמע מרתא שישוע בא הלכה לקראתו, ואלו מרים ישבה בבית. 21 אמרה מרתא לישוע: "אדוני, לו היית פה, לא היה אחי מת. 22 אבל גם עכשו יודעת אני שכל מה שתבקש מאלהים, אלהים יתן לך."
24 השיבה לו מרתא: "אני יודעת שהוא יקום בתחיה ביום האחרון."
25 אמר לה ישוע: "אני התחיה והחיים. המאמין בי יחיה גם אם ימות. 26 וכל מי שחי ומאמין בי לא ימות לעולם. האם מאמינה את בזה?"
27 אמרה לו: "כן, אדוני, אני מאמינה שאתה המשיח בן-האלהים שבא אל העולם." 28 אחרי שאמרה זאת הלכה וקראה למרים אחותה בסתר. אמרה לה: "רבנו הגיע, הוא קורא לך." 29 היא שמעה, מהרה לקום ובאה אליו.
30 ישוע טרם נכנס לכפר, כי היה עוד במקום שפגשה אותו מרתא. 31 אלה שהיו אצל מרים בבית ונחמו אותה, כשראו כי מהרה לקום ולצאת, הלכו אחריה בחשבם שהיא הולכת לקבר לבכות שם. 32 בהגיעה אל המקום שהיה בו ישוע, נפלה מרים לרגליו ואמרה לו: "אדוני, לו היית פה, לא היה אחי מת."
33 כראותו אותה בוכיה, והאנשים שבאו אתה בוכים גם הם, נסערה רוחו של ישוע והוא והזדעזע.
34 הוא שאל: "איפה הנחתם אותו?"
השיבו לו: "אדון, בוא וראה."
35 בכה ישוע.
36 הגיבו ואמרו: "ראו עד כמה אהב אותו!"
37 אך כמה מהם אמרו: "הפוקח עיני עור האם לא היה יכול גם למנע את מותו של האיש הזה?"
38 ואז ישוע, נפשו שוב סוערת בקרבו, נגש אל מערת הקבר המכסה אבן.
39 אמר ישוע: "הסירו את האבן!"
אמרה לו מרתא אחותו של המת: "אדוני, הריהו כבר מעלה ריח, כי עברו ארבעה ימים."
40 השיב לה ישוע: "הלא אמרתי לך שאם תאמיני תראי את כבוד האלהים." 41 הם הסירו את האבן וישוע נשא את עיניו למרום ואמר: "אבי, אודך כי שמעתני. 42 ידעתי כי תמיד שומע אתה אותי, ורק למען העם העומד מסביב אמרתי זאת, שיאמינו כי אתה שלחתני. 43 לאחר שאמר את הדבר הזה, קרא בקול גדול: "אלעזר, צא החוצה!" 44 יצא המת כשרגליו וידיו כרוכות בתכריכים ופניו עטופות במטפחת. אמר להם ישוע: "התירו אותו והניחו לו ללכת." 45 רבים מאלה שבאו אל מרים האמינו בו כראותם את אשר עשה. 46 אך מקצתם הלכו אל הפרושים וספרו להם מה שעשה ישוע. 47 כנסו ראשי הכהנים והפרושים את הסנהדרין. אמרו: "מה נעשה? הרי האיש הזה עושה אותות רבים! 48 אם נניח לו כך, הכל יאמינו בו והרומאים יבואו ויחריבו את מקומנו ואת אמתנו."
49 קיפא, שהיה אחד מהם והוא הכהן הגדול באותה שנה, אמר להם: "אין אתם יודעים כלום, 50 אף אינכם מבינים שכדאי לנו כי איש אחד ימות בעד העם ולא תאבד כל האמה כלה." 51 לא מלבו אמר זאת, אלא שבהיותו כהן גדול באותה שנה התנבא כי ישוע עתיד למות בעד האמה; 52 ולא רק בעד האמה, אלא גם כדי שיקבץ לאחד את נפוצות בני-האלהים.
53 מאותו יום גמרו אמר להמית אותו. 54 לכן לא הוסיף ישוע להתהלך בגלוי ביהודה. הוא הלך משם אל אזור קרוב למדבר, לעיר הנקראת אפרים, וגר שם עם תלמידיו.
55 ימי הפסח קרבו ורבים מתושבי הארץ עלו לירושלים לפני הפסח כדי להטהר. 56 הם חפשו את ישוע, ובהיותם בבית המקדש שאלו איש את רעהו: "מה דעתך, האם יבוא לחג או לא?" 57 וראשי הכהנים והפרושים גזרו שאם ידע איש את מקום המצאו יודיע על כך כדי שיתפשוהו.