פרק קודם, הבשורה על-פי יוחנן, הברית החדשה (תרגום חדש)
יט אז לקח פילטוס את ישוע והלקה אותו. 2 החילים שמו על ראשו עטרת שקלעו מקוצים והלבישוהו גלימת ארגמן. 3 נגשו אליו ואמרו: "שלום לך מלך היהודים!" וסטרו על פניו.
4 שוב יצא פילטוס ואמר להם: "ראו! אני מוציא אותו אליכם למען תדעו שאינני מוצא בו שום אשמה."
5 יצא ישוע לבוש גלימת הארגמן ועל ראשו עטרת הקוצים. "הנה האיש!" אמר להם פילטוס.
6 כשראו אותו ראשי הכהנים והמשרתים, החלו צועקים: "צלב! צלב!"
אמר להם פילטוס: "קחוהו אתם וצלבו אותו, כי אני אינני מוצא בו אשמה."
7 השיבו לו: "תורה יש לנו ועל-פי התורה הוא חיב מיתה, כי עשה עצמו בן-אלהים."
8 כששמע פילטוס את הדבר הזה גבר פחדו. 9 הוא נכנס שוב לבית הממשל ושאל את ישוע: "מאין אתה?" אך ישוע לא ענה לו. 10 אמר לו פילטוס: "אלי לא תדבר? האינך יודע שיש לי סמכות לשחרר אותך ויש לי סמכות לצלב אותך?"
11 השיב לו ישוע: "לא היתה לך שום סמכות עלי לולא נתן לך מלמעלה. לכן גדול יותר עוונו של המוסר אותי אליך."
12 מרגע זה נסה פילטוס לשחרר אותו, אלא שהנוכחים צעקו באמרם: "אם תשחרר את זה אינך ידיד הקיסר! כל העושה עצמו מלך מתקומם נגד הקיסר!"
13 כאשר שמע פילטוס את המלים האלה, הוציא את ישוע וישב על כס המשפט במקום מרצף אבנים הנקרא "גבתא". 14 אותו יום היה ערב פסח והשעה השעה הששית בערך. אמר לראשי היהודים: "הנה מלככם!"
15 אך הללו צעקו: "קח, קח וצלב אותו!"
אמר להם פילטוס: "האצלב את מלככם?"
השיבו ראשי הכהנים: "אין לנו מלך זולתי הקיסר!"
16 אז מסר אותו להם לצליבה.
17 וכשהוא נושא את צלבו יצא אל המקום הנקרא גלגתא, כלומר מקום הגלגלת.
18 שם צלבו אותו עם שנים אחרים, האחד מזה והשני מזה וישוע ביניהם.
19 פילטוס כתב שלט וקבע אותו על הצלב, וזה לשון הכתוב: "ישוע מנצרת, מלך היהודים."
20 את הכתבת הזאת קראו יהודים רבים, כי מקום צליבתו של ישוע היה קרוב לעיר, וכתובה היתה בעברית, ברומית וביונית.
21 אמרו ראשי הכהנים אל פילטוס: "אל נא תכתב 'מלך היהודים', אלא 'זה אמר: אני מלך היהודים'."
22 השיב פילטוס: "מה שכתבתי כתבתי."
23 החילים שצלבו את ישוע לקחו את בגדיו וחלקום לארבעה חלקים, חלק אחד לכל חיל. הם לקחו גם את הכתנת, אלא שהיא היתה ללא תפר, אריגה רצופה מלמעלה למטה. 24 אמרו זה אל זה: "אל נא נקרע אותה, אלא נפיל עליה גורל למי תהיה." זה היה כדי שיתקים הכתוב: "יחלקו בגדי להם ועל - לבושי יפילו גורל", ואמנם כך עשו החילים.
25 על-יד צלב ישוע עמדו אמו ואחות אמו, מרים אשת קלופה ומרים המגדלית. 26 כשראה ישוע את אמו ואת התלמיד האהוב עליו עומד לידה, אמר לאמו: "אשה, הנה בנך." 27 לאחר מכן אמר לתלמיד: "הנה אמך." מאותה שעה אסף אותה התלמיד לביתו. 28 ישוע ידע כי עתה כבר נשלם הכל, וכדי שיתקים הכתוב אמר: "אני צמא."
29 כלי מלא חמץ היה מנח שם. שמו ספוג רווי חמץ על אזוב, והגישו אותו אל פיו. 30 אחרי שקבל את החמץ אמר ישוע: "נשלם", ובהרכינו ראשו מסר את רוחו.
31 מכיון שאותו יום היה ערב שבת, בקשו ראשי היהודים מפילטוס לצוות לשבר את שוקיהם של הנצלבים ולהסיר את הגופות, כדי שלא תשארנה על הצלב בשבת, כי גדול היה אותו יום שבת. 32 לפיכך באו החילים ושברו את השוקים של הראשון וגם של השני שנצלב אתו. 33 כשבאו אל ישוע וראו שהוא כבר מת, לא שברו את שוקיו. 34 אולם אחד החילים דקר את צדו ברמח ומיד יצאו דם ומים. 35 זה שראה העיד - ועדותו נאמנה והוא יודע שהוא מדבר אמת - למען תאמינו גם אתם. 36 הדברים האלה ארעו כדי שיתקים הכתוב: "ועצם לא-תשברו בו." 37 ועוד כתוב אחר אומר: "והביטו אליו את אשר-דקרו."
38 אחרי כן בא יוסף איש רמתים - שהיה תלמידו של ישוע בסתר, מפחד ראשי היהודים - ובקש מפילטוס שיניח לו לקחת את גופת ישוע. פילטוס הרשה לו והוא הלך ולקח את גופתו. 39 בא גם נקדימון, זה שבראשונה בא אל ישוע בלילה, והוא נושא תערבת מור ואהלות, כשלושים קילוגרם. 40 הם לקחו את גופת ישוע ועטפו אותה בתכריכים עם הבשמים כמנהג הקבורה אצל היהודים. 41 במקום שנצלב ישוע היה גן ובגן קבר חדש שעוד לא הנח בו איש. 42 שם שמו את ישוע, כי ערב שבת היה ליהודים והקבר קרוב.