פרק קודם, הבשורה על-פי יוחנן, הברית החדשה (תרגום חדש)
כ בראשון בשבוע, לפנות בקר בעוד חשך, באה מרים המגדלית אל הקבר וראתה שהאבן הוסרה מן הקבר. 2 היא רצה ובאה אל שמעון כיפא ואל התלמיד השני, זה שהיה אהוב על ישוע. אמרה להם: "לקחו את האדון מן הקבר ולא ידוע לנו איפה הניחו אותו."
3 יצאו כיפא והתלמיד השני לבוא אל הקבר.
4 שניהם רצו יחדיו, אלא שהתלמיד השני רץ מהר יותר מכיפא והגיע ראשון לקבר.
5 הוא התכופף וראה את התכריכים מנחים, אך לא נכנס פנימה.
6 אחריו בא גם שמעון כיפא. הוא נכנס אל הקבר וראה את התכריכים מנחים,
7 והמטפחת שהיתה על ראשו איננה מנחת עם התכריכים, אלא מקפלת לבדה במקום אחד.
8 אז נכנס גם התלמיד השני שבא ראשון אל הקבר. הוא ראה והאמין;
9 הרי עוד לא ידעו את הכתוב שעליו לקום מן המתים.
10 אחרי כן חזרו התלמידים לביתם.
11 ומרים עמדה בוכיה מחוץ לקבר. בשעה שבכתה התכופפה אל תוך הקבר
12 וראתה שני מלאכים עוטי לבן יושבים במקום שקדם לכן נחה גופת ישוע, אחד למראשותיו ואחד למרגלותיו.
13 אמרו לה: "אשה, למה את בוכה?"
השיבה להם: "לקחו את אדוני ואינני יודעת איפה שמו אותו."
14 אחרי שאמרה זאת פנתה לאחור וראתה את ישוע עומד, אך לא ידעה כי הוא ישוע.
15 שאל אותה ישוע: "אשה, למה את בוכה? את מי את מחפשת?"
הואיל וחשבה שהוא שומר הגן אמרה לו: "אדון, אם אתה העברת אותו, אמר נא לי איפה שמת אותו ואני אקח אותו."
16 אמר לה ישוע: "מרים!"
אז פנתה ואמרה לו: "רבי!"
17 אמר לה ישוע: "אל תגעי בי, כי עדין לא עליתי אל האב, אולם לכי אל אחי והגידי להם: 'אני עולה אל אבי ואביכם, אל אלהי ואלהיכם'."
18 הלכה מרים המגדלית והודיעה לתלמידים כי ראתה את האדון וכי אמר לה את הדברים הללו.
19 לעת ערב, באותו יום ראשון בשבוע, כאשר דלתות המקום שנאספו בו התלמידים היו סגורות מפחד ראשי היהודים, בא ישוע ועמד ביניהם. אמר להם: "שלום לכם."
20 לאחר מכן הראה להם את ידיו ואת צדו, והתלמידים נתמלאו שמחה כראותם את האדון.
21 הוסיף ישוע ואמר להם: "שלום לכם. כשם שהאב שלח אותי, כן גם אני שולח אתכם."
22 אחרי אמרו זאת נפח עליהם ואמר להם: "קבלו את רוח הקדש.
23 כל מי שתסלחו לו על חטאיו, הם יסלחו לו; לכל מי שתזקפו אותם, יזקפו לו."
24 תאמא, אחד מהשנים-עשר הנקרא דידימוס, לא היה אתם כאשר בא ישוע.
25 אמרו לו יתר התלמידים: "ראינו את האדון."
השיב להם: "אם לא אראה את סימן המסמרים בידיו ולא אשים את אצבעי במקום שהיו המסמרים ולא אשים את ידי בצדו, לא אאמין."
26 אחרי שמונה ימים שוב היו התלמידים בבית ותאמא אתם. כאשר היו הדלתות סגורות בא ישוע, עמד ביניהם ואמר: "שלום לכם." 27 אז אמר לתאמא: "הבא את אצבעך הנה וראה את ידי; הושט את ידך ושים אותה בצדי, ואל תהא חסר אמונה, אלא מאמין."
28 השיב תאמא ואמר לו: "אדוני ואלהי!"
29 אמר לו ישוע: "מפני שראית אותי האמנת. אשרי אלה שאינם רואים ועם זאת מאמינים."
30 גם אותות רבים אחרים עשה ישוע לעיני תלמידיו, אשר לא נכתבו בספר הזה. 31 אבל אלה נכתבו כדי שתאמינו כי ישוע הוא המשיח בן-האלהים, וכדי שבהאמינכם יהיו לכם חיים בשמו.