ז כה הראני אדני יהוה, והנה יוצר גבי, בתחלת עלות הלקש; והנה-לקש, אחר גזי המלך: 2 והיה, אם-כלה לאכול את-עשב הארץ, ואמר, אדני יהוה סלח-נא, מי יקום יעקב; כי קטן הוא: 3 נחם יהוה על-זאת; לא תהיה אמר יהוה: 4 כה הראני אדני יהוה, והנה קרא לרב באש אדני יהוה; ותאכל את-תהום רבה, ואכלה את-החלק: 5 ואמר, אדני יהוה חדל-נא, מי יקום יעקב; כי קטן הוא: 6 נחם יהוה על-זאת; גם-היא לא תהיה, אמר אדני יהוה: ס 7 כה הראני, והנה אדני נצב על-חומת אנך; ובידו אנך: 8 ויאמר יהוה אלי, מה-אתה ראה עמוס, ואמר אנך; ויאמר אדני, הנני שם אנך בקרב עמי ישראל, לא-אוסיף עוד עבור לו: 9 ונשמו במות ישחק, ומקדשי ישראל יחרבו; וקמתי על-בית ירבעם בחרב: פ
10 וישלח, אמציה כהן בית-אל, אל-ירבעם מלך-ישראל לאמר; קשר עליך עמוס, בקרב בית ישראל, לא-תוכל הארץ, להכיל את-כל-דבריו: 11 כי-כה אמר עמוס, בחרב ימות ירבעם; וישראל, גלה יגלה מעל אדמתו: ס 12 ויאמר אמציה אל-עמוס, חזה לך ברח-לך אל-ארץ יהודה; ואכל-שם לחם, ושם תנבא: 13 ובית-אל, לא-תוסיף עוד להנבא; כי מקדש-מלך הוא, ובית ממלכה הוא: ס 14 ויען עמוס ויאמר אל-אמציה, לא-נביא אנכי, ולא בן-נביא אנכי; כי-בוקר אנכי ובולס שקמים: 15 ויקחני יהוה, מאחרי הצאן; ויאמר אלי יהוה, לך הנבא אל-עמי ישראל: 16 ועתה שמע דבר-יהוה; אתה אמר, לא תנבא על-ישראל, ולא תטיף על-בית ישחק: 17 לכן כה-אמר יהוה, אשתך בעיר תזנה ובניך ובנתיך בחרב יפלו, ואדמתך בחבל תחלק; ואתה, על-אדמה טמאה תמות, וישראל, גלה יגלה מעל אדמתו: ס