ח כה הראני אדני יהוה; והנה כלוב קיץ: 2 ויאמר, מה-אתה ראה עמוס, ואמר כלוב קיץ; ויאמר יהוה אלי, בא הקץ אל-עמי ישראל, לא-אוסיף עוד עבור לו: 3 והילילו שירות היכל ביום ההוא, נאם אדני יהוה; רב הפגר, בכל-מקום השליך הס: פ
4 שמעו-זאת השאפים אביון; ולשבית ענוי- (עניי-) ארץ: 5 לאמר, מתי יעבר החדש ונשבירה שבר, והשבת ונפתחה-בר; להקטין איפה ולהגדיל שקל, ולעות מאזני מרמה: 6 לקנות בכסף דלים, ואביון בעבור נעלים; ומפל בר נשביר: 7 נשבע יהוה בגאון יעקב; אם-אשכח לנצח כל-מעשיהם: 8 העל זאת לא-תרגז הארץ, ואבל כל-יושב בה; ועלתה כאר כלה, ונגרשה ונשקה (ונשקעה) כיאור מצרים: ס 9 והיה ביום ההוא, נאם אדני יהוה, והבאתי השמש בצהרים; והחשכתי לארץ ביום אור: 10 והפכתי חגיכם לאבל, וכל-שיריכם לקינה, והעליתי על-כל-מתנים שק, ועל-כל-ראש קרחה; ושמתיה כאבל יחיד, ואחריתה כיום מר: 11 הנה ימים באים, נאם אדני יהוה, והשלחתי רעב בארץ; לא-רעב ללחם ולא-צמא למים, כי אם-לשמע, את דברי יהוה: 12 ונעו מים עד-ים, ומצפון ועד-מזרח; ישוטטו לבקש את-דבר-יהוה ולא ימצאו: 13 ביום ההוא תתעלפנה הבתולת היפות והבחורים בצמא: 14 הנשבעים באשמת שמרון, ואמרו, חי אלהיך דן, וחי דרך באר-שבע; ונפלו ולא-יקומו עוד: ס