ט ראיתי את-אדני נצב על-המזבח, ויאמר הך הכפתור וירעשו הספים, ובצעם בראש כלם, ואחריתם בחרב אהרג; לא-ינוס להם נס, ולא-ימלט להם פליט: 2 אם-יחתרו בשאול, משם ידי תקחם; ואם-יעלו השמים, משם אורידם: 3 ואם-יחבאו בראש הכרמל, משם אחפש ולקחתים; ואם-יסתרו מנגד עיני בקרקע הים, משם אצוה את-הנחש ונשכם: 4 ואם-ילכו בשבי לפני איביהם, משם אצוה את-החרב והרגתם; ושמתי עיני עליהם לרעה ולא לטובה: 5 ואדני יהוה הצבאות, הנוגע בארץ ותמוג, ואבלו כל-יושבי בה; ועלתה כיאר כלה, ושקעה כיאר מצרים: 6 הבונה בשמים מעלותו (מעלותיו), ואגדתו על-ארץ יסדה; הקרא למי-הים, וישפכם על-פני הארץ יהוה שמו: 7 הלוא כבני כשיים אתם לי בני ישראל נאם-יהוה; הלוא את-ישראל, העליתי מארץ מצרים, ופלשתיים מכפתור וארם מקיר: 8 הנה עיני אדני יהוה, בממלכה החטאה, והשמדתי אתה, מעל פני האדמה; אפס, כי לא השמיד אשמיד את-בית יעקב נאם-יהוה: 9 כי-הנה אנכי מצוה, והנעותי בכל-הגוים את-בית ישראל; כאשר ינוע בכברה, ולא-יפול צרור ארץ: 10 בחרב ימותו, כל חטאי עמי; האמרים, לא-תגיש ותקדים בעדינו הרעה: 11 ביום ההוא, אקים את-סכת דויד הנפלת; וגדרתי את-פרציהן, והרסתיו אקים, ובניתיה כימי עולם: 12 למען יירשו את-שארית אדום וכל-הגוים, אשר-נקרא שמי עליהם; נאם-יהוה עשה זאת: פ
13 הנה ימים באים נאם-יהוה, ונגש חורש בקצר, ודרך ענבים במשך הזרע; והטיפו ההרים עסיס, וכל-הגבעות תתמוגגנה: 14 ושבתי את-שבות עמי ישראל, ובנו ערים נשמות וישבו, ונטעו כרמים, ושתו את-יינם; ועשו גנות, ואכלו את-פריהם: 15 ונטעתים על-אדמתם; ולא ינתשו עוד, מעל אדמתם אשר נתתי להם, אמר יהוה אלהיך: