יא ויהי העם כמתאננים, רע באזני יהוה; וישמע יהוה ויחר אפו, ותבער-בם אש יהוה, ותאכל בקצה המחנה: 2 ויצעק העם אל-משה; ויתפלל משה אל-יהוה, ותשקע האש: 3 ויקרא שם-המקום ההוא תבערה; כי-בערה בם אש יהוה: 4 והאספסף אשר בקרבו, התאוו תאוה; וישבו ויבכו, גם בני ישראל, ויאמרו, מי יאכלנו בשר: 5 זכרנו את-הדגה, אשר-נאכל במצרים חנם; את הקשאים, ואת האבטחים, ואת-החציר ואת-הבצלים ואת-השומים: 6 ועתה נפשנו יבשה אין כל; בלתי אל-המן עינינו: 7 והמן כזרע-גד הוא; ועינו כעין הבדלח: 8 שטו העם ולקטו וטחנו ברחים, או דכו במדכה, ובשלו בפרור, ועשו אתו עגות; והיה טעמו, כטעם לשד השמן: 9 וברדת הטל על-המחנה לילה; ירד המן עליו: 10 וישמע משה את-העם, בכה למשפחתיו, איש לפתח אהלו; ויחר-אף יהוה מאד, ובעיני משה רע: 11 ויאמר משה אל-יהוה, למה הרעת לעבדך, ולמה לא-מצתי חן בעיניך; לשום, את-משא כל-העם הזה עלי: 12 האנכי הריתי, את כל-העם הזה, אם-אנכי ילדתיהו; כי-תאמר אלי שאהו בחיקך, כאשר ישא האמן את-הינק, על האדמה, אשר נשבעת לאבתיו: 13 מאין לי בשר, לתת לכל-העם הזה; כי-יבכו עלי לאמר, תנה-לנו בשר ונאכלה: 14 לא-אוכל אנכי לבדי, לשאת את-כל-העם הזה; כי כבד ממני: 15 ואם-ככה את-עשה לי, הרגני נא הרג, אם-מצאתי חן בעיניך; ואל-אראה ברעתי: פ
16 ויאמר יהוה אל-משה, אספה-לי שבעים איש מזקני ישראל, אשר ידעת, כי-הם זקני העם ושטריו; ולקחת אתם אל-אהל מועד, והתיצבו שם עמך: 17 וירדתי, ודברתי עמך שם, ואצלתי, מן-הרוח אשר עליך ושמתי עליהם; ונשאו אתך במשא העם, ולא-תשא אתה לבדך: 18 ואל-העם תאמר התקדשו למחר ואכלתם בשר, כי בכיתם באזני יהוה לאמר, מי יאכלנו בשר, כי-טוב לנו במצרים; ונתן יהוה לכם בשר ואכלתם: 19 לא יום אחד תאכלון ולא יומים; ולא חמשה ימים, ולא עשרה ימים, ולא עשרים יום: 20 עד חדש ימים, עד אשר-יצא מאפכם, והיה לכם לזרא; יען, כי-מאסתם את-יהוה אשר בקרבכם, ותבכו לפניו לאמר, למה זה יצאנו ממצרים: 21 ויאמר משה, שש-מאות אלף רגלי, העם אשר אנכי בקרבו; ואתה אמרת, בשר אתן להם, ואכלו חדש ימים: 22 הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם; אם את-כל-דגי הים יאסף להם ומצא להם: פ
23 ויאמר יהוה אל-משה, היד יהוה תקצר; עתה תראה היקרך דברי אם-לא: 24 ויצא משה, וידבר אל-העם, את דברי יהוה; ויאסף שבעים איש מזקני העם, ויעמד אתם סביבת האהל: 25 וירד יהוה בענן וידבר אליו, ויאצל, מן-הרוח אשר עליו, ויתן על-שבעים איש הזקנים; ויהי, כנוח עליהם הרוח, ויתנבאו ולא יספו: 26 וישארו שני-אנשים במחנה שם האחד אלדד ושם השני מידד ותנח עליהם הרוח, והמה בכתבים, ולא יצאו האהלה; ויתנבאו במחנה: 27 וירץ הנער, ויגד למשה ויאמר; אלדד ומידד, מתנבאים במחנה: 28 ויען יהושע בן-נון, משרת משה מבחריו ויאמר; אדני משה כלאם: 29 ויאמר לו משה, המקנא אתה לי; ומי יתן כל-עם יהוה נביאים, כי-יתן יהוה את-רוחו עליהם: 30 ויאסף משה אל-המחנה; הוא וזקני ישראל: 31 ורוח נסע מאת יהוה, ויגז שלוים מן-הים, ויטש על-המחנה כדרך יום כה, וכדרך יום כה, סביבות המחנה; וכאמתים על-פני הארץ: 32 ויקם העם כל-היום ההוא וכל-הלילה וכל יום המחרת, ויאספו את-השלו, הממעיט אסף עשרה חמרים; וישטחו להם שטוח, סביבות המחנה: 33 הבשר, עודנו בין שניהם, טרם יכרת; ואף יהוה חרה בעם, ויך יהוה בעם, מכה רבה מאד: 34 ויקרא את-שם-המקום ההוא קברות התאוה; כי-שם קברו, את-העם המתאוים: 35 מקברות התאוה נסעו העם חצרות; ויהיו בחצרות: פ