יט וידבר יהוה, אל-משה ואל-אהרן לאמר: 2 זאת חקת התורה, אשר-צוה יהוה לאמר; דבר אל-בני ישראל, ויקחו אליך פרה אדמה תמימה, אשר אין-בה מום, אשר לא-עלה עליה על: 3 ונתתם אתה, אל-אלעזר הכהן; והוציא אתה אל-מחוץ למחנה, ושחט אתה לפניו: 4 ולקח אלעזר הכהן מדמה באצבעו; והזה אל-נכח פני אהל-מועד מדמה שבע פעמים: 5 ושרף את-הפרה לעיניו; את-ערה ואת-בשרה ואת-דמה, על-פרשה ישרף: 6 ולקח הכהן, עץ ארז ואזוב ושני תולעת; והשליך אל-תוך שרפת הפרה: 7 וכבס בגדיו הכהן, ורחץ בשרו במים, ואחר יבוא אל-המחנה; וטמא הכהן עד-הערב: 8 והשרף אתה, יכבס בגדיו במים, ורחץ בשרו במים; וטמא עד-הערב: 9 ואסף איש טהור, את אפר הפרה, והניח מחוץ למחנה במקום טהור; והיתה לעדת בני-ישראל למשמרת למי נדה חטאת הוא: 10 וכבס האסף את-אפר הפרה את-בגדיו, וטמא עד-הערב; והיתה לבני ישראל, ולגר הגר בתוכם לחקת עולם: 11 הנגע במת לכל-נפש אדם; וטמא שבעת ימים: 12 הוא יתחטא-בו ביום השלישי וביום השביעי יטהר; ואם-לא יתחטא ביום השלישי וביום השביעי לא יטהר: 13 כל-הנגע במת בנפש האדם אשר-ימות ולא יתחטא, את-משכן יהוה טמא, ונכרתה הנפש ההוא מישראל; כי מי נדה לא-זרק עליו טמא יהיה, עוד טמאתו בו: 14 זאת התורה, אדם כי-ימות באהל; כל-הבא אל-האהל וכל-אשר באהל, יטמא שבעת ימים: 15 וכל כלי פתוח, אשר אין-צמיד פתיל עליו; טמא הוא: 16 וכל אשר-יגע על-פני השדה, בחלל-חרב או במת, או-בעצם אדם או בקבר; יטמא שבעת ימים: 17 ולקחו לטמא, מעפר שרפת החטאת; ונתן עליו מים חיים אל-כלי: 18 ולקח אזוב וטבל במים איש טהור, והזה על-האהל ועל-כל-הכלים, ועל-הנפשות אשר היו-שם; ועל-הנגע, בעצם או בחלל, או במת או בקבר: 19 והזה הטהר על-הטמא, ביום השלישי וביום השביעי; וחטאו ביום השביעי, וכבס בגדיו ורחץ במים וטהר בערב: 20 ואיש אשר-יטמא ולא יתחטא, ונכרתה הנפש ההוא מתוך הקהל; כי את-מקדש יהוה טמא, מי נדה לא-זרק עליו טמא הוא: 21 והיתה להם לחקת עולם; ומזה מי-הנדה יכבס בגדיו, והנגע במי הנדה, יטמא עד-הערב: 22 וכל אשר-יגע-בו הטמא יטמא; והנפש הנגעת תטמא עד-הערב: פ