כה וישב ישראל בשטים; ויחל העם, לזנות אל-בנות מואב: 2 ותקראן לעם, לזבחי אלהיהן; ויאכל העם, וישתחוו לאלהיהן: 3 ויצמד ישראל לבעל פעור; ויחר-אף יהוה בישראל: 4 ויאמר יהוה אל-משה, קח את-כל-ראשי העם, והוקע אותם ליהוה נגד השמש; וישב חרון אף-יהוה מישראל: 5 ויאמר משה, אל-שפטי ישראל; הרגו איש אנשיו, הנצמדים לבעל פעור: 6 והנה איש מבני ישראל בא, ויקרב אל-אחיו את-המדינית, לעיני משה, ולעיני כל-עדת בני-ישראל; והמה בכים, פתח אהל מועד: 7 וירא, פינחס בן-אלעזר, בן-אהרן הכהן; ויקם מתוך העדה, ויקח רמח בידו: 8 ויבא אחר איש-ישראל אל-הקבה, וידקר את-שניהם, את איש ישראל, ואת-האשה אל-קבתה; ותעצר המגפה, מעל בני ישראל: 9 ויהיו המתים במגפה; ארבעה ועשרים אלף: פ
10 וידבר יהוה אל-משה לאמר: 11 פינחס בן-אלעזר בן-אהרן הכהן, השיב את-חמתי מעל בני-ישראל, בקנאו את-קנאתי בתוכם; ולא-כליתי את-בני-ישראל בקנאתי: 12 לכן אמר; הנני נתן לו את-בריתי שלום: 13 והיתה לו ולזרעו אחריו, ברית כהנת עולם; תחת, אשר קנא לאלהיו, ויכפר על-בני ישראל: 14 ושם איש ישראל המכה, אשר הכה את-המדינית, זמרי בן-סלוא; נשיא בית-אב לשמעני: 15 ושם האשה המכה המדינית כזבי בת-צור; ראש אמות בית-אב במדין הוא: פ
16 וידבר יהוה אל-משה לאמר: 17 צרור את-המדינים; והכיתם אותם: 18 כי צררים הם לכם, בנכליהם אשר-נכלו לכם על-דבר-פעור; ועל-דבר כזבי בת-נשיא מדין אחתם, המכה ביום-המגפה על-דבר-פעור: 19 ויהי אחרי המגפה: פ