לה וידבר יהוה אל-משה בערבת מואב; על-ירדן ירחו לאמר: 2 צו את-בני ישראל, ונתנו ללוים, מנחלת אחזתם ערים לשבת; ומגרש, לערים סביבתיהם, תתנו ללוים: 3 והיו הערים להם לשבת; ומגרשיהם, יהיו לבהמתם ולרכשם, ולכל חיתם: 4 ומגרשי הערים, אשר תתנו ללוים; מקיר העיר וחוצה, אלף אמה סביב: 5 ומדתם מחוץ לעיר, את-פאת-קדמה אלפים באמה ואת-פאת-נגב אלפים באמה ואת-פאת-ים אלפים באמה, ואת פאת צפון אלפים באמה והעיר בתוך; זה יהיה להם, מגרשי הערים: 6 ואת הערים, אשר תתנו ללוים, את שש-ערי המקלט, אשר תתנו, לנס שמה הרצח; ועליהם תתנו, ארבעים ושתים עיר: 7 כל-הערים, אשר תתנו ללוים, ארבעים ושמנה עיר; אתהן ואת-מגרשיהן: 8 והערים, אשר תתנו מאחזת בני-ישראל, מאת הרב תרבו, ומאת המעט תמעיטו; איש, כפי נחלתו אשר ינחלו, יתן מעריו ללוים: פ
9 וידבר יהוה אל-משה לאמר: 10 דבר אל-בני ישראל, ואמרת אלהם; כי אתם עברים את-הירדן ארצה כנען: 11 והקריתם לכם ערים, ערי מקלט תהיינה לכם; ונס שמה רצח, מכה-נפש בשגגה: 12 והיו לכם הערים למקלט מגאל; ולא ימות הרצח, עד-עמדו לפני העדה למשפט: 13 והערים אשר תתנו; שש-ערי מקלט תהיינה לכם: 14 את שלש הערים, תתנו מעבר לירדן, ואת שלש הערים, תתנו בארץ כנען; ערי מקלט תהיינה: 15 לבני ישראל, ולגר ולתושב בתוכם, תהיינה שש-הערים האלה למקלט; לנוס שמה, כל-מכה-נפש בשגגה: 16 ואם-בכלי ברזל הכהו וימת רצח הוא; מות יומת הרצח: 17 ואם באבן יד אשר-ימות בה הכהו וימת רצח הוא; מות יומת הרצח: 18 או בכלי עץ-יד אשר-ימות בו הכהו וימת רצח הוא; מות יומת הרצח: 19 גאל הדם, הוא ימית את-הרצח; בפגעו-בו הוא ימיתנו: 20 ואם-בשנאה יהדפנו; או-השליך עליו בצדיה וימת: 21 או באיבה הכהו בידו וימת, מות-יומת המכה רצח הוא; גאל הדם, ימית את-הרצח בפגעו-בו: 22 ואם-בפתע בלא-איבה הדפו; או-השליך עליו כל-כלי בלא צדיה: 23 או בכל-אבן אשר-ימות בה בלא ראות, ויפל עליו וימת; והוא לא-אויב לו, ולא מבקש רעתו: 24 ושפטו העדה, בין המכה, ובין גאל הדם; על המשפטים האלה: 25 והצילו העדה את-הרצח, מיד גאל הדם, והשיבו אתו העדה, אל-עיר מקלטו אשר-נס שמה; וישב בה, עד-מות הכהן הגדל, אשר-משח אתו בשמן הקדש: 26 ואם-יצא יצא הרצח; את-גבול עיר מקלטו, אשר ינוס שמה: 27 ומצא אתו גאל הדם, מחוץ לגבול עיר מקלטו; ורצח גאל הדם את-הרצח, אין לו דם: 28 כי בעיר מקלטו ישב, עד-מות הכהן הגדל; ואחרי מות הכהן הגדל, ישוב הרצח, אל-ארץ אחזתו: 29 והיו אלה לכם לחקת משפט לדרתיכם; בכל מושבתיכם: 30 כל-מכה-נפש, לפי עדים, ירצח את-הרצח; ועד אחד, לא-יענה בנפש למות: 31 ולא-תקחו כפר לנפש רצח, אשר-הוא רשע למות; כי-מות יומת: 32 ולא-תקחו כפר, לנוס אל-עיר מקלטו; לשוב לשבת בארץ, עד-מות הכהן: 33 ולא-תחניפו את-הארץ, אשר אתם בה, כי הדם, הוא יחניף את-הארץ; ולארץ לא-יכפר, לדם אשר שפך-בה, כי-אם בדם שפכו: 34 ולא תטמא את-הארץ, אשר אתם ישבים בה, אשר אני שכן בתוכה; כי אני יהוה, שכן בתוך בני ישראל: פ