ה וידבר יהוה אל-משה לאמר: 2 צו את-בני ישראל, וישלחו מן-המחנה, כל-צרוע וכל-זב; וכל טמא לנפש: 3 מזכר עד-נקבה תשלחו, אל-מחוץ למחנה תשלחום; ולא יטמאו את-מחניהם, אשר אני שכן בתוכם: 4 ויעשו-כן בני ישראל, וישלחו אותם, אל-מחוץ למחנה; כאשר דבר יהוה אל-משה, כן עשו בני ישראל: פ
5 וידבר יהוה אל-משה לאמר: 6 דבר אל-בני ישראל, איש או-אשה, כי יעשו מכל-חטאת האדם, למעל מעל ביהוה; ואשמה הנפש ההוא: 7 והתודו, את-חטאתם אשר עשו, והשיב את-אשמו בראשו, וחמישתו יסף עליו; ונתן לאשר אשם לו: 8 ואם-אין לאיש גאל, להשיב האשם אליו, האשם המושב ליהוה לכהן; מלבד, איל הכפרים, אשר יכפר-בו עליו: 9 וכל-תרומה לכל-קדשי בני-ישראל אשר-יקריבו לכהן לו יהיה: 10 ואיש את-קדשיו לו יהיו; איש אשר-יתן לכהן לו יהיה: פ
11 וידבר יהוה אל-משה לאמר: 12 דבר אל-בני ישראל, ואמרת אלהם; איש איש כי-תשטה אשתו, ומעלה בו מעל: 13 ושכב איש אתה שכבת-זרע, ונעלם מעיני אישה, ונסתרה והיא נטמאה; ועד אין בה, והוא לא נתפשה: 14 ועבר עליו רוח-קנאה וקנא את-אשתו והוא נטמאה; או-עבר עליו רוח-קנאה וקנא את-אשתו, והיא לא נטמאה: 15 והביא האיש את-אשתו אל-הכהן, והביא את-קרבנה עליה, עשירת האיפה קמח שערים; לא-יצק עליו שמן, ולא-יתן עליו לבנה, כי-מנחת קנאת הוא, מנחת זכרון מזכרת עון: 16 והקריב אתה הכהן; והעמדה לפני יהוה: 17 ולקח הכהן מים קדשים בכלי-חרש; ומן-העפר, אשר יהיה בקרקע המשכן, יקח הכהן ונתן אל-המים: 18 והעמיד הכהן את-האשה לפני יהוה, ופרע את-ראש האשה, ונתן על-כפיה, את מנחת הזכרון, מנחת קנאת הוא; וביד הכהן יהיו, מי המרים המאררים: 19 והשביע אתה הכהן, ואמר אל-האשה אם-לא שכב איש אתך, ואם-לא שטית טמאה תחת אישך; הנקי ממי המרים המאררים האלה: 20 ואת, כי שטית תחת אישך וכי נטמאת; ויתן איש בך את-שכבתו, מבלעדי אישך: 21 והשביע הכהן את-האשה בשבעת האלה, ואמר הכהן לאשה, יתן יהוה אותך לאלה ולשבעה בתוך עמך; בתת יהוה את-ירכך נפלת, ואת-בטנך צבה: 22 ובאו המים המאררים האלה במעיך, לצבות בטן ולנפל ירך; ואמרה האשה אמן אמן: 23 וכתב את-האלת האלה הכהן בספר; ומחה אל-מי המרים: 24 והשקה את-האשה, את-מי המרים המאררים; ובאו בה המים המאררים למרים: 25 ולקח הכהן מיד האשה, את מנחת הקנאת; והניף את-המנחה לפני יהוה, והקריב אתה אל-המזבח: 26 וקמץ הכהן מן-המנחה את-אזכרתה, והקטיר המזבחה; ואחר ישקה את-האשה את-המים: 27 והשקה את-המים, והיתה אם-נטמאה ותמעל מעל באישה, ובאו בה המים המאררים למרים, וצבתה בטנה, ונפלה ירכה; והיתה האשה לאלה בקרב עמה: 28 ואם-לא נטמאה האשה, וטהרה הוא; ונקתה ונזרעה זרע: 29 זאת תורת הקנאת; אשר תשטה אשה תחת אישה ונטמאה: 30 או איש, אשר תעבר עליו רוח קנאה וקנא את-אשתו; והעמיד את-האשה לפני יהוה, ועשה לה הכהן, את כל-התורה הזאת: 31 ונקה האיש מעון; והאשה ההוא, תשא את-עונה: פ