יט ויבאו שני המלאכים סדמה בערב, ולוט ישב בשער-סדם; וירא-לוט ויקם לקראתם, וישתחו אפים ארצה: 2 ויאמר הנה נא-אדני, סורו נא אל-בית עבדכם ולינו ורחצו רגליכם, והשכמתם והלכתם לדרככם; ויאמרו לא, כי ברחוב נלין: 3 ויפצר-בם מאד, ויסרו אליו, ויבאו אל-ביתו; ויעש להם משתה, ומצות אפה ויאכלו: 4 טרם ישכבו, ואנשי העיר אנשי סדם נסבו על-הבית, מנער ועד-זקן; כל-העם מקצה: 5 ויקראו אל-לוט ויאמרו לו, איה האנשים אשר-באו אליך הלילה; הוציאם אלינו, ונדעה אתם: 6 ויצא אלהם לוט הפתחה; והדלת סגר אחריו: 7 ויאמר; אל-נא אחי תרעו: 8 הנה-נא לי שתי בנות, אשר לא-ידעו איש, אוציאה-נא אתהן אליכם, ועשו להן, כטוב בעיניכם; רק לאנשים האל אל-תעשו דבר, כי-על-כן באו בצל קרתי: 9 ויאמרו גש-הלאה, ויאמרו האחד בא-לגור וישפט שפוט, עתה נרע לך מהם; ויפצרו באיש בלוט מאד, ויגשו לשבר הדלת: 10 וישלחו האנשים את-ידם, ויביאו את-לוט אליהם הביתה; ואת-הדלת סגרו: 11 ואת-האנשים אשר-פתח הבית, הכו בסנורים, מקטן ועד-גדול; וילאו למצא הפתח: 12 ויאמרו האנשים אל-לוט, עד מי-לך פה, חתן ובניך ובנתיך, וכל אשר-לך בעיר; הוצא מן-המקום: 13 כי-משחתים אנחנו, את-המקום הזה; כי-גדלה צעקתם את-פני יהוה, וישלחנו יהוה לשחתה: 14 ויצא לוט וידבר אל-חתניו לקחי בנתיו, ויאמר קומו צאו מן-המקום הזה, כי-משחית יהוה את-העיר; ויהי כמצחק בעיני חתניו: 15 וכמו השחר עלה, ויאיצו המלאכים בלוט לאמר; קום קח את-אשתך ואת-שתי בנתיך הנמצאת, פן-תספה בעון העיר: 16 ויתמהמה ויחזקו האנשים בידו וביד-אשתו, וביד שתי בנתיו, בחמלת יהוה עליו; ויצאהו וינחהו מחוץ לעיר: 17 ויהי כהוציאם אתם החוצה, ויאמר המלט על-נפשך, אל-תביט אחריך, ואל-תעמד בכל-הככר; ההרה המלט פן-תספה: 18 ויאמר לוט אלהם; אל-נא אדני: 19 הנה-נא מצא עבדך חן בעיניך, ותגדל חסדך, אשר עשית עמדי, להחיות את-נפשי; ואנכי, לא אוכל להמלט ההרה, פן-תדבקני הרעה ומתי: 20 הנה-נא העיר הזאת קרבה לנוס שמה והיא מצער; אמלטה נא שמה, הלא מצער הוא ותחי נפשי: 21 ויאמר אליו, הנה נשאתי פניך, גם לדבר הזה; לבלתי הפכי את-העיר אשר דברת: 22 מהר המלט שמה, כי לא אוכל לעשות דבר, עד-באך שמה; על-כן קרא שם-העיר צוער: 23 השמש יצא על-הארץ; ולוט בא צערה: 24 ויהוה, המטיר על-סדם ועל-עמרה גפרית ואש; מאת יהוה מן-השמים: 25 ויהפך את-הערים האל, ואת כל-הככר; ואת כל-ישבי הערים, וצמח האדמה: 26 ותבט אשתו מאחריו; ותהי נציב מלח: 27 וישכם אברהם בבקר; אל-המקום, אשר-עמד שם את-פני יהוה: 28 וישקף, על-פני סדם ועמרה, ועל-כל-פני ארץ הככר; וירא, והנה עלה קיטר הארץ, כקיטר הכבשן: 29 ויהי, בשחת אלהים את-ערי הככר, ויזכר אלהים את-אברהם; וישלח את-לוט מתוך ההפכה, בהפך את-הערים, אשר-ישב בהן לוט: 30 ויעל לוט מצוער וישב בהר, ושתי בנתיו עמו, כי ירא לשבת בצוער; וישב במערה, הוא ושתי בנתיו: 31 ותאמר הבכירה אל-הצעירה אבינו זקן; ואיש אין בארץ לבוא עלינו, כדרך כל-הארץ: 32 לכה נשקה את-אבינו יין ונשכבה עמו; ונחיה מאבינו זרע: 33 ותשקין את-אביהן יין בלילה הוא; ותבא הבכירה ותשכב את-אביה, ולא-ידע בשכבה ובקומה: 34 ויהי ממחרת, ותאמר הבכירה אל-הצעירה, הן-שכבתי אמש את-אבי; נשקנו יין גם-הלילה, ובאי שכבי עמו, ונחיה מאבינו זרע: 35 ותשקין גם בלילה ההוא את-אביהן יין; ותקם הצעירה ותשכב עמו, ולא-ידע בשכבה ובקמה: 36 ותהרין שתי בנות-לוט מאביהן: 37 ותלד הבכירה בן, ותקרא שמו מואב; הוא אבי-מואב עד-היום: 38 והצעירה גם-הוא ילדה בן, ותקרא שמו בן-עמי; הוא אבי בני-עמון עד-היום: ס