כז ויהי כי-זקן יצחק, ותכהין עיניו מראת; ויקרא את-עשו בנו הגדל, ויאמר אליו בני, ויאמר אליו הנני: 2 ויאמר הנה-נא זקנתי; לא ידעתי יום מותי: 3 ועתה שא-נא כליך, תליך וקשתך; וצא השדה, וצודה לי צידה (ציד): 4 ועשה-לי מטעמים כאשר אהבתי והביאה לי ואכלה; בעבור תברכך נפשי בטרם אמות: 5 ורבקה שמעת, בדבר יצחק, אל-עשו בנו; וילך עשו השדה, לצוד ציד להביא: 6 ורבקה אמרה, אל-יעקב בנה לאמר; הנה שמעתי את-אביך, מדבר אל-עשו אחיך לאמר: 7 הביאה לי ציד ועשה-לי מטעמים ואכלה; ואברככה לפני יהוה לפני מותי: 8 ועתה בני שמע בקלי; לאשר אני מצוה אתך: 9 לך-נא אל-הצאן, וקח-לי משם, שני גדיי עזים טבים; ואעשה אתם מטעמים לאביך כאשר אהב: 10 והבאת לאביך ואכל; בעבר אשר יברכך לפני מותו: 11 ויאמר יעקב, אל-רבקה אמו; הן עשו אחי איש שער, ואנכי איש חלק: 12 אולי ימשני אבי, והייתי בעיניו כמתעתע; והבאתי עלי קללה ולא ברכה: 13 ותאמר לו אמו, עלי קללתך בני; אך שמע בקלי ולך קח-לי: 14 וילך ויקח, ויבא לאמו; ותעש אמו מטעמים, כאשר אהב אביו: 15 ותקח רבקה את-בגדי עשו בנה הגדל החמדת, אשר אתה בבית; ותלבש את-יעקב בנה הקטן: 16 ואת, ערת גדיי העזים, הלבישה על-ידיו; ועל חלקת צואריו: 17 ותתן את-המטעמים ואת-הלחם אשר עשתה; ביד יעקב בנה: 18 ויבא אל-אביו ויאמר אבי; ויאמר הנני, מי אתה בני: 19 ויאמר יעקב אל-אביו, אנכי עשו בכרך, עשיתי כאשר דברת אלי; קום-נא שבה, ואכלה מצידי, בעבור תברכני נפשך: 20 ויאמר יצחק אל-בנו, מה-זה מהרת למצא בני; ויאמר כי הקרה יהוה אלהיך לפני: 21 ויאמר יצחק אל-יעקב, גשה-נא ואמשך בני; האתה זה בני עשו אם-לא: 22 ויגש יעקב אל-יצחק אביו וימשהו; ויאמר, הקל קול יעקב, והידים ידי עשו: 23 ולא הכירו, כי-היו ידיו, כידי עשו אחיו שערת; ויברכהו: 24 ויאמר אתה זה בני עשו; ויאמר אני: 25 ויאמר, הגשה לי ואכלה מציד בני, למען תברכך נפשי; ויגש-לו ויאכל, ויבא לו יין וישת: 26 ויאמר אליו יצחק אביו; גשה-נא ושקה-לי בני: 27 ויגש וישק-לו, וירח את-ריח בגדיו ויברכהו; ויאמר, ראה ריח בני, כריח שדה, אשר ברכו יהוה: 28 ויתן-לך האלהים, מטל השמים, ומשמני הארץ; ורב דגן ותירש: 29 יעבדוך עמים, וישתחו (וישתחוו) לך לאמים, הוה גביר לאחיך, וישתחוו לך בני אמך; ארריך ארור, ומברכיך ברוך: 30 ויהי, כאשר כלה יצחק לברך את-יעקב, ויהי, אך יצא יצא יעקב, מאת פני יצחק אביו; ועשו אחיו, בא מצידו: 31 ויעש גם-הוא מטעמים, ויבא לאביו; ויאמר לאביו, יקם אבי ויאכל מציד בנו, בעבור תברכני נפשך: 32 ויאמר לו יצחק אביו מי-אתה; ויאמר אני בנך בכרך עשו: 33 ויחרד יצחק חרדה גדלה עד-מאד, ויאמר מי-אפוא הוא הצד-ציד ויבא לי ואכל מכל בטרם תבוא ואברכהו; גם-ברוך יהיה: 34 כשמע עשו את-דברי אביו, ויצעק צעקה, גדלה ומרה עד-מאד; ויאמר לאביו, ברכני גם-אני אבי: 35 ויאמר בא אחיך במרמה; ויקח ברכתך: 36 ויאמר הכי קרא שמו יעקב, ויעקבני זה פעמים, את-בכרתי לקח, והנה עתה לקח ברכתי; ויאמר הלא-אצלת לי ברכה: 37 ויען יצחק ויאמר לעשו, הן גביר שמתיו לך ואת-כל-אחיו, נתתי לו לעבדים, ודגן ותירש סמכתיו; ולכה אפוא, מה אעשה בני: 38 ויאמר עשו אל-אביו, הברכה אחת הוא-לך אבי, ברכני גם-אני אבי; וישא עשו קלו ויבך: 39 ויען יצחק אביו ויאמר אליו; הנה משמני הארץ יהיה מושבך, ומטל השמים מעל: 40 ועל-חרבך תחיה, ואת-אחיך תעבד; והיה כאשר תריד, ופרקת עלו מעל צוארך: 41 וישטם עשו את-יעקב, על-הברכה, אשר ברכו אביו; ויאמר עשו בלבו, יקרבו ימי אבל אבי, ואהרגה את-יעקב אחי: 42 ויגד לרבקה, את-דברי עשו בנה הגדל; ותשלח ותקרא ליעקב בנה הקטן, ותאמר אליו, הנה עשו אחיך, מתנחם לך להרגך: 43 ועתה בני שמע בקלי; וקום ברח-לך אל-לבן אחי חרנה: 44 וישבת עמו ימים אחדים; עד אשר-תשוב חמת אחיך: 45 עד-שוב אף-אחיך ממך, ושכח את אשר-עשית לו, ושלחתי ולקחתיך משם; למה אשכל גם-שניכם יום אחד: 46 ותאמר רבקה אל-יצחק, קצתי בחיי, מפני בנות חת; אם-לקח יעקב אשה מבנות-חת כאלה מבנות הארץ, למה לי חיים: