ל ותרא רחל, כי לא ילדה ליעקב, ותקנא רחל באחתה; ותאמר אל-יעקב הבה-לי בנים, ואם-אין מתה אנכי: 2 ויחר-אף יעקב ברחל; ויאמר, התחת אלהים אנכי, אשר-מנע ממך פרי-בטן: 3 ותאמר הנה אמתי בלהה בא אליה; ותלד על-ברכי, ואבנה גם-אנכי ממנה: 4 ותתן-לו את-בלהה שפחתה לאשה; ויבא אליה יעקב: 5 ותהר בלהה, ותלד ליעקב בן: 6 ותאמר רחל דנני אלהים, וגם שמע בקלי, ויתן-לי בן; על-כן קראה שמו דן: 7 ותהר עוד, ותלד בלהה שפחת רחל; בן שני ליעקב: 8 ותאמר רחל, נפתולי אלהים נפתלתי עם-אחתי גם-יכלתי; ותקרא שמו נפתלי: 9 ותרא לאה, כי עמדה מלדת; ותקח את-זלפה שפחתה, ותתן אתה ליעקב לאשה: 10 ותלד, זלפה שפחת לאה ליעקב בן: 11 ותאמר לאה בגד (בא גד); ותקרא את-שמו גד: 12 ותלד, זלפה שפחת לאה, בן שני ליעקב: 13 ותאמר לאה, באשרי כי אשרוני בנות; ותקרא את-שמו אשר: 14 וילך ראובן בימי קציר-חטים, וימצא דודאים בשדה, ויבא אתם, אל-לאה אמו; ותאמר רחל אל-לאה, תני-נא לי, מדודאי בנך: 15 ותאמר לה, המעט קחתך את-אישי, ולקחת גם את-דודאי בני; ותאמר רחל, לכן ישכב עמך הלילה, תחת דודאי בנך: 16 ויבא יעקב מן-השדה בערב, ותצא לאה לקראתו, ותאמר אלי תבוא, כי שכר שכרתיך, בדודאי בני; וישכב עמה בלילה הוא: 17 וישמע אלהים אל-לאה; ותהר ותלד ליעקב בן חמישי: 18 ותאמר לאה, נתן אלהים שכרי, אשר-נתתי שפחתי לאישי; ותקרא שמו יששכר: 19 ותהר עוד לאה, ותלד בן-ששי ליעקב: 20 ותאמר לאה, זבדני אלהים אתי זבד טוב, הפעם יזבלני אישי, כי-ילדתי לו ששה בנים; ותקרא את-שמו זבלון: 21 ואחר ילדה בת; ותקרא את-שמה דינה: 22 ויזכר אלהים את-רחל; וישמע אליה אלהים, ויפתח את-רחמה: 23 ותהר ותלד בן; ותאמר אסף אלהים את-חרפתי: 24 ותקרא את-שמו יוסף לאמר; יסף יהוה לי בן אחר: 25 ויהי כאשר ילדה רחל את-יוסף; ויאמר יעקב אל-לבן, שלחני ואלכה, אל-מקומי ולארצי: 26 תנה את-נשי ואת-ילדי, אשר עבדתי אתך בהן ואלכה; כי אתה ידעת, את-עבדתי אשר עבדתיך: 27 ויאמר אליו לבן, אם-נא מצאתי חן בעיניך; נחשתי ויברכני יהוה בגללך: 28 ויאמר; נקבה שכרך עלי ואתנה: 29 ויאמר אליו, אתה ידעת, את אשר עבדתיך; ואת אשר-היה מקנך אתי: 30 כי מעט אשר-היה לך לפני ויפרץ לרב, ויברך יהוה אתך לרגלי; ועתה, מתי אעשה גם-אנכי לביתי: 31 ויאמר מה אתן-לך; ויאמר יעקב לא-תתן-לי מאומה, אם-תעשה-לי הדבר הזה, אשובה ארעה צאנך אשמר: 32 אעבר בכל-צאנך היום, הסר משם כל-שה נקד וטלוא, וכל-שה-חום בכשבים, וטלוא ונקד בעזים; והיה שכרי: 33 וענתה-בי צדקתי ביום מחר, כי-תבוא על-שכרי לפניך; כל אשר-איננו נקד וטלוא בעזים, וחום בכשבים, גנוב הוא אתי: 34 ויאמר לבן הן; לו יהי כדברך: 35 ויסר ביום ההוא את-התישים העקדים והטלאים, ואת כל-העזים הנקדות והטלאת, כל אשר-לבן בו, וכל-חום בכשבים; ויתן ביד-בניו: 36 וישם, דרך שלשת ימים, בינו ובין יעקב; ויעקב, רעה את-צאן לבן הנותרת: 37 ויקח-לו יעקב, מקל לבנה לח ולוז וערמון; ויפצל בהן פצלות לבנות, מחשף הלבן, אשר על-המקלות: 38 ויצג, את-המקלות אשר פצל, ברהטים בשקתות המים; אשר תבאן הצאן לשתות לנכח הצאן, ויחמנה בבאן לשתות: 39 ויחמו הצאן אל-המקלות; ותלדן הצאן, עקדים נקדים וטלאים: 40 והכשבים הפריד יעקב, ויתן פני הצאן אל-עקד וכל-חום בצאן לבן; וישת-לו עדרים לבדו, ולא שתם על-צאן לבן: 41 והיה, בכל-יחם הצאן המקשרות, ושם יעקב את-המקלות לעיני הצאן ברהטים; ליחמנה במקלות: 42 ובהעטיף הצאן לא ישים; והיה העטפים ללבן, והקשרים ליעקב: 43 ויפרץ האיש מאד מאד; ויהי-לו צאן רבות, ושפחות ועבדים, וגמלים וחמרים: