לב וישכם לבן בבקר, וינשק לבניו ולבנותיו ויברך אתהם; וילך וישב לבן למקמו: 2 ויעקב הלך לדרכו; ויפגעו-בו מלאכי אלהים: 3 ויאמר יעקב כאשר ראם, מחנה אלהים זה; ויקרא שם-המקום ההוא מחנים: פ
4 וישלח יעקב מלאכים לפניו, אל-עשו אחיו; ארצה שעיר שדה אדום: 5 ויצו אתם לאמר, כה תאמרון, לאדני לעשו; כה אמר עבדך יעקב, עם-לבן גרתי, ואחר עד-עתה: 6 ויהי-לי שור וחמור, צאן ועבד ושפחה; ואשלחה להגיד לאדני, למצא-חן בעיניך: 7 וישבו המלאכים, אל-יעקב לאמר; באנו אל-אחיך אל-עשו, וגם הלך לקראתך, וארבע-מאות איש עמו: 8 ויירא יעקב מאד ויצר לו; ויחץ את-העם אשר-אתו, ואת-הצאן ואת-הבקר והגמלים לשני מחנות: 9 ויאמר אם-יבוא עשו אל-המחנה האחת והכהו; והיה המחנה הנשאר לפליטה: 10 ויאמר יעקב, אלהי אבי אברהם, ואלהי אבי יצחק; יהוה האמר אלי, שוב לארצך ולמולדתך ואיטיבה עמך: 11 קטנתי מכל החסדים ומכל-האמת, אשר עשית את-עבדך; כי במקלי, עברתי את-הירדן הזה, ועתה הייתי לשני מחנות: 12 הצילני נא מיד אחי מיד עשו; כי-ירא אנכי אתו, פן-יבוא והכני, אם על-בנים: 13 ואתה אמרת, היטב איטיב עמך; ושמתי את-זרעך כחול הים, אשר לא-יספר מרב: 14 וילן שם בלילה ההוא; ויקח מן-הבא בידו מנחה לעשו אחיו: 15 עזים מאתים, ותישים עשרים; רחלים מאתים ואילים עשרים: 16 גמלים מיניקות ובניהם שלשים; פרות ארבעים ופרים עשרה, אתנת עשרים, ועירם עשרה: 17 ויתן ביד-עבדיו, עדר עדר לבדו; ויאמר אל-עבדיו עברו לפני, ורוח תשימו, בין עדר ובין עדר: 18 ויצו את-הראשון לאמר; כי יפגשך עשו אחי, ושאלך לאמר, למי-אתה ואנה תלך, ולמי אלה לפניך: 19 ואמרת לעבדך ליעקב, מנחה הוא שלוחה, לאדני לעשו; והנה גם-הוא אחרינו: 20 ויצו גם את-השני, גם את-השלישי, גם את-כל-ההלכים, אחרי העדרים לאמר; כדבר הזה תדברון אל-עשו, במצאכם אתו: 21 ואמרתם גם, הנה עבדך יעקב אחרינו; כי-אמר אכפרה פניו, במנחה ההלכת לפני, ואחרי-כן אראה פניו, אולי ישא פני: 22 ותעבר המנחה על-פניו; והוא לן בלילה-ההוא במחנה: 23 ויקם בלילה הוא, ויקח את-שתי נשיו ואת-שתי שפחתיו, ואת-אחד עשר ילדיו; ויעבר, את מעבר יבק: 24 ויקחם, ויעברם את-הנחל; ויעבר את-אשר-לו: 25 ויותר יעקב לבדו; ויאבק איש עמו, עד עלות השחר: 26 וירא, כי לא יכל לו, ויגע בכף-ירכו; ותקע כף-ירך יעקב, בהאבקו עמו: 27 ויאמר שלחני, כי עלה השחר; ויאמר לא אשלחך, כי אם-ברכתני: 28 ויאמר אליו מה-שמך; ויאמר יעקב: 29 ויאמר, לא יעקב יאמר עוד שמך, כי אם-ישראל; כי-שרית עם-אלהים ועם-אנשים ותוכל: 30 וישאל יעקב, ויאמר הגידה-נא שמך, ויאמר למה זה תשאל לשמי; ויברך אתו שם: 31 ויקרא יעקב שם המקום פניאל; כי-ראיתי אלהים פנים אל-פנים, ותנצל נפשי: 32 ויזרח-לו השמש, כאשר עבר את-פנואל; והוא צלע על-ירכו: 33 על-כן לא-יאכלו בני-ישראל את-גיד הנשה, אשר על-כף הירך, עד היום הזה; כי נגע בכף-ירך יעקב, בגיד הנשה: