לד ותצא דינה בת-לאה, אשר ילדה ליעקב; לראות בבנות הארץ: 2 וירא אתה שכם בן-חמור החוי נשיא הארץ; ויקח אתה וישכב אתה ויענה: 3 ותדבק נפשו, בדינה בת-יעקב; ויאהב את-הנער, וידבר על-לב הנער: 4 ויאמר שכם, אל-חמור אביו לאמר; קח-לי את-הילדה הזאת לאשה: 5 ויעקב שמע, כי טמא את-דינה בתו, ובניו היו את-מקנהו בשדה; והחרש יעקב עד-באם: 6 ויצא חמור אבי-שכם אל-יעקב; לדבר אתו: 7 ובני יעקב באו מן-השדה כשמעם, ויתעצבו האנשים, ויחר להם מאד; כי-נבלה עשה בישראל, לשכב את-בת-יעקב, וכן לא יעשה: 8 וידבר חמור אתם לאמר; שכם בני, חשקה נפשו בבתכם, תנו נא אתה לו לאשה: 9 והתחתנו אתנו; בנתיכם תתנו-לנו, ואת-בנתינו תקחו לכם: 10 ואתנו תשבו; והארץ תהיה לפניכם, שבו וסחרוה, והאחזו בה: 11 ויאמר שכם אל-אביה ואל-אחיה, אמצא-חן בעיניכם; ואשר תאמרו אלי אתן: 12 הרבו עלי מאד מהר ומתן, ואתנה, כאשר תאמרו אלי; ותנו-לי את-הנער לאשה: 13 ויענו בני-יעקב את-שכם ואת-חמור אביו במרמה וידברו; אשר טמא, את דינה אחתם: 14 ויאמרו אליהם, לא נוכל לעשות הדבר הזה, לתת את-אחתנו, לאיש אשר-לו ערלה; כי-חרפה הוא לנו: 15 אך-בזאת נאות לכם; אם תהיו כמנו, להמל לכם כל-זכר: 16 ונתנו את-בנתינו לכם, ואת-בנתיכם נקח-לנו; וישבנו אתכם, והיינו לעם אחד: 17 ואם-לא תשמעו אלינו להמול; ולקחנו את-בתנו והלכנו: 18 וייטבו דבריהם בעיני חמור; ובעיני שכם בן-חמור: 19 ולא-אחר הנער לעשות הדבר, כי חפץ בבת-יעקב; והוא נכבד, מכל בית אביו: 20 ויבא חמור ושכם בנו אל-שער עירם; וידברו אל-אנשי עירם לאמר: 21 האנשים האלה שלמים הם אתנו, וישבו בארץ ויסחרו אתה, והארץ הנה רחבת-ידים לפניהם; את-בנתם נקח-לנו לנשים, ואת-בנתינו נתן להם: 22 אך-בזאת יאתו לנו האנשים לשבת אתנו, להיות לעם אחד; בהמול לנו כל-זכר, כאשר הם נמלים: 23 מקנהם וקנינם וכל-בהמתם, הלוא לנו הם; אך נאותה להם, וישבו אתנו: 24 וישמעו אל-חמור ואל-שכם בנו, כל-יצאי שער עירו; וימלו כל-זכר, כל-יצאי שער עירו: 25 ויהי ביום השלישי בהיותם כאבים, ויקחו שני-בני-יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו, ויבאו על-העיר בטח; ויהרגו כל-זכר: 26 ואת-חמור ואת-שכם בנו, הרגו לפי-חרב; ויקחו את-דינה מבית שכם ויצאו: 27 בני יעקב, באו על-החללים, ויבזו העיר; אשר טמאו אחותם: 28 את-צאנם ואת-בקרם ואת-חמריהם; ואת אשר-בעיר ואת-אשר בשדה לקחו: 29 ואת-כל-חילם ואת-כל-טפם ואת-נשיהם, שבו ויבזו; ואת כל-אשר בבית: 30 ויאמר יעקב אל-שמעון ואל-לוי עכרתם אתי, להבאישני בישב הארץ, בכנעני ובפרזי; ואני מתי מספר, ונאספו עלי והכוני, ונשמדתי אני וביתי: 31 ויאמרו; הכזונה יעשה את-אחותנו: פ