מב וירא יעקב, כי יש-שבר במצרים; ויאמר יעקב לבניו, למה תתראו: 2 ויאמר הנה שמעתי, כי יש-שבר במצרים; רדו-שמה ושברו-לנו משם, ונחיה ולא נמות: 3 וירדו אחי-יוסף עשרה; לשבר בר ממצרים: 4 ואת-בנימין אחי יוסף, לא-שלח יעקב את-אחיו; כי אמר, פן-יקראנו אסון: 5 ויבאו בני ישראל, לשבר בתוך הבאים; כי-היה הרעב בארץ כנען: 6 ויוסף, הוא השליט על-הארץ, הוא המשביר לכל-עם הארץ; ויבאו אחי יוסף, וישתחוו-לו אפים ארצה: 7 וירא יוסף את-אחיו ויכרם; ויתנכר אליהם וידבר אתם קשות, ויאמר אלהם מאין באתם, ויאמרו, מארץ כנען לשבר-אכל: 8 ויכר יוסף את-אחיו; והם לא הכרהו: 9 ויזכר יוסף, את החלמות, אשר חלם להם; ויאמר אלהם מרגלים אתם, לראות את-ערות הארץ באתם: 10 ויאמרו אליו לא אדני; ועבדיך באו לשבר-אכל: 11 כלנו בני איש-אחד נחנו; כנים אנחנו, לא-היו עבדיך מרגלים: 12 ויאמר אלהם; לא כי-ערות הארץ באתם לראות: 13 ויאמרו, שנים עשר עבדיך אחים אנחנו בני איש-אחד בארץ כנען; והנה הקטן את-אבינו היום, והאחד איננו: 14 ויאמר אלהם יוסף; הוא, אשר דברתי אלכם לאמר מרגלים אתם: 15 בזאת תבחנו; חי פרעה אם-תצאו מזה, כי אם-בבוא אחיכם הקטן הנה: 16 שלחו מכם אחד ויקח את-אחיכם, ואתם האסרו, ויבחנו דבריכם, האמת אתכם; ואם-לא חי פרעה, כי מרגלים אתם: 17 ויאסף אתם אל-משמר שלשת ימים: 18 ויאמר אלהם יוסף ביום השלישי, זאת עשו וחיו; את-האלהים אני ירא: 19 אם-כנים אתם, אחיכם אחד, יאסר בבית משמרכם; ואתם לכו הביאו, שבר רעבון בתיכם: 20 ואת-אחיכם הקטן תביאו אלי, ויאמנו דבריכם ולא תמותו; ויעשו-כן: 21 ויאמרו איש אל-אחיו, אבל אשמים אנחנו על-אחינו, אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו; על-כן באה אלינו, הצרה הזאת: 22 ויען ראובן אתם לאמר, הלוא אמרתי אליכם לאמר אל-תחטאו בילד ולא שמעתם; וגם-דמו הנה נדרש: 23 והם לא ידעו, כי שמע יוסף; כי המליץ בינתם: 24 ויסב מעליהם ויבך; וישב אלהם וידבר אלהם, ויקח מאתם את-שמעון, ויאסר אתו לעיניהם: 25 ויצו יוסף, וימלאו את-כליהם בר, ולהשיב כספיהם איש אל-שקו, ולתת להם צדה לדרך; ויעש להם כן: 26 וישאו את-שברם על-חמריהם; וילכו משם: 27 ויפתח האחד את-שקו, לתת מספוא לחמרו במלון; וירא את-כספו, והנה-הוא בפי אמתחתו: 28 ויאמר אל-אחיו הושב כספי, וגם הנה באמתחתי; ויצא לבם, ויחרדו איש אל-אחיו לאמר, מה-זאת עשה אלהים לנו: 29 ויבאו אל-יעקב אביהם ארצה כנען; ויגידו לו, את כל-הקרת אתם לאמר: 30 דבר האיש אדני הארץ אתנו קשות; ויתן אתנו, כמרגלים את-הארץ: 31 ונאמר אליו כנים אנחנו; לא היינו מרגלים: 32 שנים-עשר אנחנו אחים בני אבינו; האחד איננו, והקטן היום את-אבינו בארץ כנען: 33 ויאמר אלינו, האיש אדני הארץ, בזאת אדע, כי כנים אתם; אחיכם האחד הניחו אתי, ואת-רעבון בתיכם קחו ולכו: 34 והביאו את-אחיכם הקטן אלי, ואדעה, כי לא מרגלים אתם, כי כנים אתם; את-אחיכם אתן לכם, ואת-הארץ תסחרו: 35 ויהי, הם מריקים שקיהם, והנה-איש צרור-כספו בשקו; ויראו את-צררות כספיהם המה ואביהם וייראו: 36 ויאמר אלהם יעקב אביהם, אתי שכלתם; יוסף איננו ושמעון איננו, ואת-בנימן תקחו, עלי היו כלנה: 37 ויאמר ראובן אל-אביו לאמר, את-שני בני תמית, אם-לא אביאנו אליך; תנה אתו על-ידי, ואני אשיבנו אליך: 38 ויאמר לא-ירד בני עמכם; כי-אחיו מת והוא לבדו נשאר, וקראהו אסון בדרך אשר תלכו-בה, והורדתם את-שיבתי ביגון שאולה: