ב ובשנת שתים, למלכות נבכדנצר, חלם נבכדנצר חלמות; ותתפעם רוחו, ושנתו נהיתה עליו: 2 ויאמר המלך לקרא לחרטמים ולאשפים, ולמכשפים ולכשדים, להגיד למלך חלמתיו; ויבאו ויעמדו לפני המלך: 3 ויאמר להם המלך חלום חלמתי; ותפעם רוחי, לדעת את-החלום: 4 וידברו הכשדים למלך ארמית; מלכא לעלמין חיי, אמר חלמא לעבדיך (לעבדך) ופשרא נחוא: 5 ענה מלכא ואמר לכשדיא (לכשדאי), מלתא מני אזדא; הן לא תהודעונני חלמא ופשרה, הדמין תתעבדון, ובתיכון נולי יתשמון: 6 והן חלמא ופשרה תהחון, מתנן ונבזבה ויקר שגיא, תקבלון מן-קדמי; להן חלמא ופשרה החוני: 7 ענו תנינות ואמרין; מלכא חלמא יאמר לעבדוהי ופשרה נהחוה: 8 ענה מלכא ואמר, מן-יציב ידע אנה, די עדנא אנתון זבנין; כל-קבל די חזיתון, די אזדא מני מלתא: 9 די הן-חלמא לא תהודענני חדה-היא דתכון, ומלה כדבה ושחיתה הזמנתון (הזדמנתון) למאמר קדמי, עד די עדנא ישתנא; להן, חלמא אמרו לי, ואנדע די פשרה תהחונני: 10 ענו כשדיא (כשדאי) קדם-מלכא ואמרין, לא-איתי אנש על-יבשתא, די מלת מלכא, יוכל להחויה; כל-קבל, די כל-מלך רב ושליט, מלה כדנה לא שאל, לכל-חרטם ואשף וכשדי: 11 ומלתא די-מלכה שאל יקירה, ואחרן לא איתי, די יחונה קדם מלכא; להן אלהין, די מדרהון, עם-בשרא לא איתוהי: 12 כל-קבל דנה, מלכא בנס וקצף שגיא; ואמר להובדה, לכל חכימי בבל: 13 ודתא נפקת, וחכימיא מתקטלין; ובעו דניאל וחברוהי להתקטלה: פ
14 באדין דניאל, התיב עטא וטעם, לאריוך רב-טבחיא די מלכא; די נפק לקטלה, לחכימי בבל: 15 ענה ואמר, לאריוך שליטא די-מלכא, על-מה דתא מהחצפה מן-קדם מלכא; אדין מלתא, הודע אריוך לדניאל: 16 ודניאל, על ובעה מן-מלכא; די זמן ינתן-לה, ופשרא להחויה למלכא: פ
17 אדין דניאל לביתה אזל; ולחנניה מישאל ועזריה חברוהי מלתא הודע: 18 ורחמין, למבעא מן-קדם אלה שמיא, על-רזה דנה; די לא יהבדון דניאל וחברוהי, עם-שאר חכימי בבל: 19 אדין, לדניאל בחזוא די-ליליא רזה גלי; אדין דניאל, ברך לאלה שמיא: 20 ענה דניאל ואמר, להוא שמה די-אלהא מברך, מן-עלמא ועד-עלמא; די חכמתא וגבורתא די לה-היא: 21 והוא מהשנא עדניא וזמניא, מהעדה מלכין ומהקים מלכין; יהב חכמתא לחכימין, ומנדעא לידעי בינה: 22 הוא גלא עמיקתא ומסתרתא; ידע מה בחשוכא, ונהירא (ונהורא) עמה שרא: 23 לך אלה אבהתי, מהודא ומשבח אנה, די חכמתא וגבורתא יהבת לי; וכען הודעתני די-בעינא מנך, די-מלת מלכא הודעתנא: 24 כל-קבל דנה, דניאל על על-אריוך, די מני מלכא, להובדה לחכימי בבל; אזל וכן אמר-לה, לחכימי בבל אל-תהובד, העלני קדם מלכא, ופשרא למלכא אחוא: ס 25 אדין אריוך בהתבהלה, הנעל לדניאל קדם מלכא; וכן אמר-לה, די-השכחת גבר מן-בני גלותא די יהוד, די פשרא למלכא יהודע: 26 ענה מלכא ואמר לדניאל, די שמה בלטשאצר; האיתיך (האיתך) כהל, להודעתני חלמא די-חזית ופשרה: 27 ענה דניאל קדם מלכא ואמר; רזה די-מלכא שאל, לא חכימין אשפין, חרטמין גזרין, יכלין להחויה למלכא: 28 ברם איתי אלה בשמיא גלא רזין, והודע, למלכא נבוכדנצר, מה די להוא באחרית יומיא; חלמך וחזוי ראשך על-משכבך דנה הוא: פ
29 אנתה (אנת) מלכא, רעיונך על-משכבך סלקו, מה די להוא אחרי דנה; וגלא רזיא הודעך מה-די להוא: 30 ואנה, לא בחכמה די-איתי בי מן-כל-חייא, רזא דנה גלי לי; להן, על-דברת די פשרא למלכא יהודעון, ורעיוני לבבך תנדע: 31 אנתה (אנת) מלכא, חזה הוית ואלו צלם חד שגיא, צלמא דכן רב וזיוה יתיר קאם לקבלך; ורוה דחיל: 32 הוא צלמא, ראשה די-דהב טב, חדוהי ודרעוהי די כסף; מעוהי וירכתה די נחש: 33 שקוהי די פרזל; רגלוהי מנהון (מנהין) די פרזל, ומנהון (ומנהין) די חסף: 34 חזה הוית, עד די התגזרת אבן די-לא בידין, ומחת לצלמא על-רגלוהי, די פרזלא וחספא; והדקת המון: 35 באדין דקו כחדה פרזלא חספא נחשא כספא ודהבא, והוו כעור מן-אדרי-קיט, ונשא המון רוחא, וכל-אתר לא-השתכח להון; ואבנא די-מחת לצלמא, הות לטור רב ומלת כל-ארעא: 36 דנה חלמא, ופשרה נאמר קדם-מלכא: 37 אנתה (אנת) מלכא, מלך מלכיא; די אלה שמיא, מלכותא חסנא ותקפא ויקרא יהב-לך: 38 ובכל-די דארין (דירין) בני-אנשא חיות ברא ועוף-שמיא יהב בידך, והשלטך בכלהון; אנתה- (אנת-) הוא, ראשה די דהבא: 39 ובתרך, תקום מלכו אחרי ארעא מנך; ומלכו תליתיא (תליתאה) אחרי די נחשא, די תשלט בכל-ארעא: 40 ומלכו רביעיה (רביעאה), תהוא תקיפה כפרזלא; כל-קבל, די פרזלא מהדק וחשל כלא, וכפרזלא די-מרעע כל-אלין תדק ותרע: 41 ודי-חזיתה רגליא ואצבעתא, מנהון (מנהן) חסף די-פחר ומנהון (ומנהין) פרזל, מלכו פליגה תהוה, ומן-נצבתא די פרזלא להוא-בה; כל-קבל די חזיתה, פרזלא, מערב בחסף טינא: 42 ואצבעת רגליא, מנהון (מנהין) פרזל ומנהון (ומנהין) חסף; מן-קצת מלכותא תהוה תקיפה, ומנה תהוה תבירה: 43 די (ודי) חזית, פרזלא מערב בחסף טינא, מתערבין להון בזרע אנשא, ולא-להון דבקין דנה עם-דנה; הא-כדי פרזלא, לא מתערב עם-חספא: 44 וביומיהון די מלכיא אנון, יקים אלה שמיא מלכו די לעלמין לא תתחבל, ומלכותה, לעם אחרן לא תשתבק; תדק ותסיף כל-אלין מלכותא, והיא תקום לעלמיא: 45 כל-קבל די-חזית די מטורא אתגזרת אבן די-לא בידין, והדקת פרזלא נחשא חספא כספא ודהבא, אלה רב הודע למלכא, מה די להוא אחרי דנה; ויציב חלמא ומהימן פשרה: פ
46 באדין מלכא נבוכדנצר נפל על-אנפוהי, ולדניאל סגד; ומנחה וניחחין, אמר לנסכה לה: 47 ענה מלכא לדניאל ואמר, מן-קשט די אלהכון, הוא אלה אלהין ומרא מלכין וגלה רזין; די יכלת, למגלא רזה דנה: 48 אדין מלכא לדניאל רבי, ומתנן רברבן שגיאן יהב-לה, והשלטה, על כל-מדינת בבל; ורב-סגנין, על כל-חכימי בבל: 49 ודניאל בעא מן-מלכא, ומני, על עבידתא די מדינת בבל, לשדרך מישך ועבד נגו; ודניאל בתרע מלכא: פ