ד אנה נבוכדנצר, שלה הוית בביתי, ורענן בהיכלי: 2 חלם חזית וידחלנני; והרהרין על-משכבי, וחזוי ראשי יבהלנני: 3 ומני שים טעם, להנעלה קדמי, לכל חכימי בבל; די-פשר חלמא יהודענני: 4 באדין עללין (עלין), חרטמיא אשפיא, כשדיא (כשדאי) וגזריא; וחלמא, אמר אנה קדמיהון, ופשרה לא-מהודעין לי: 5 ועד אחרין על קדמי דניאל די-שמה בלטשאצר כשם אלהי, ודי רוח-אלהין קדישין בה; וחלמא קדמוהי אמרת: 6 בלטשאצר רב חרטמיא, די אנה ידעת, די רוח אלהין קדישין בך, וכל-רז לא-אנס לך; חזוי חלמי די-חזית ופשרה אמר: 7 וחזוי ראשי על-משכבי; חזה הוית, ואלו אילן בגוא ארעא ורומה שגיא: 8 רבה אילנא ותקף; ורומה ימטא לשמיא, וחזותה לסוף כל-ארעא: 9 עפיה שפיר ואנבה שגיא, ומזון לכלא-בה; תחתוהי תטלל חיות ברא, ובענפוהי ידרון (ידורן) צפרי שמיא, ומנה יתזין כל-בשרא: 10 חזה הוית בחזוי ראשי על-משכבי; ואלו עיר וקדיש, מן-שמיא נחת: 11 קרא בחיל וכן אמר, גדו אילנא וקצצו ענפוהי, אתרו עפיה ובדרו אנבה; תנד חיותא מן-תחתוהי, וצפריא מן-ענפוהי: 12 ברם עקר שרשוהי בארעא שבקו, ובאסור די-פרזל ונחש, בדתאא די ברא; ובטל שמיא יצטבע, ועם-חיותא חלקה בעשב ארעא: 13 לבבה מן-אנושא (אנשא) ישנון, ולבב חיוה יתיהב לה; ושבעה עדנין יחלפון עלוהי: 14 בגזרת עירין פתגמא, ומאמר קדישין שאלתא; עד-דברת די ינדעון חייא די-שליט עליא (עלאה) במלכות אנושא (אנשא), ולמן-די יצבא יתננה, ושפל אנשים יקים עליה (עלה): 15 דנה חלמא חזית, אנה מלכא נבוכדנצר; ואנתה (ואנת) בלטשאצר פשרא אמר, כל-קבל די כל-חכימי מלכותי, לא-יכלין פשרא להודעתני, ואנתה (ואנת) כהל, די רוח-אלהין קדישין בך: 16 אדין דניאל די-שמה בלטשאצר, אשתומם כשעה חדה, ורעינהי יבהלנה; ענה מלכא ואמר, בלטשאצר חלמא ופשרא אל-יבהלך, ענה בלטשאצר ואמר, מראי (מרי) חלמא לשנאיך (לשנאך) ופשרה לעריך (לערך): 17 אילנא די חזית, די רבה ותקף; ורומה ימטא לשמיא, וחזותה לכל-ארעא: 18 ועפיה שפיר ואנבה שגיא, ומזון לכלא-בה; תחתוהי, תדור חיות ברא, ובענפוהי ישכנן צפרי שמיא: 19 אנתה- (אנת-) הוא מלכא, די רבית ותקפת; ורבותך רבת ומטת לשמיא, ושלטנך לסוף ארעא: 20 ודי חזה מלכא עיר וקדיש נחת מן-שמיא ואמר גדו אילנא וחבלוהי, ברם עקר שרשוהי בארעא שבקו, ובאסור די-פרזל ונחש, בדתאא די ברא; ובטל שמיא יצטבע, ועם-חיות ברא חלקה, עד די-שבעה עדנין יחלפון עלוהי: 21 דנה פשרא מלכא; וגזרת עליא (עלאה) היא, די מטת על-מראי (מרי) מלכא: 22 ולך טרדין מן-אנשא ועם-חיות ברא להוה מדרך ועשבא כתורין לך יטעמון, ומטל שמיא לך מצבעין, ושבעה עדנין יחלפון עליך (עלך); עד די-תנדע, די-שליט עליא (עלאה) במלכות אנשא, ולמן-די יצבא יתננה: 23 ודי אמרו, למשבק עקר שרשוהי די אילנא, מלכותך לך קימה; מן-די תנדע, די שלטן שמיא: 24 להן מלכא, מלכי ישפר עליך (עלך), וחטיך (וחטאך) בצדקה פרק, ועויתך במחן ענין; הן תהוא ארכה לשלותך: 25 כלא מטא, על-נבוכדנצר מלכא: פ
26 לקצת ירחין תרי-עשר; על-היכל מלכותא די בבל מהלך הוה: 27 ענה מלכא ואמר, הלא דא-היא בבל רבתא; די-אנה בניתה לבית מלכו, בתקף חסני וליקר הדרי: 28 עוד, מלתא בפם מלכא, קל מן-שמיא נפל; לך אמרין נבוכדנצר מלכא, מלכותה עדת מנך: 29 ומן-אנשא לך טרדין ועם-חיות ברא מדרך, עשבא כתורין לך יטעמון, ושבעה עדנין יחלפון עליך (עלך); עד די-תנדע, די-שליט עליא (עלאה) במלכות אנשא, ולמן-די יצבא יתננה: 30 בה-שעתא, מלתא ספת על-נבוכדנצר, ומן-אנשא טריד, ועשבא כתורין יאכל, ומטל שמיא גשמה יצטבע; עד די שערה כנשרין רבה וטפרוהי כצפרין: 31 ולקצת יומיה אנה נבוכדנצר עיני לשמיא נטלת, ומנדעי עלי יתוב, ולעליא (ולעלאה) ברכת, ולחי עלמא שבחת והדרת; די שלטנה שלטן עלם, ומלכותה עם-דר ודר: 32 וכל-דארי (דירי) ארעא כלה חשיבין, וכמצביה, עבד בחיל שמיא, ודארי (ודירי) ארעא; ולא איתי די-ימחא בידה, ויאמר לה מה עבדת: 33 בה-זמנא מנדעי יתוב עלי, וליקר מלכותי הדרי וזוי יתוב עלי, ולי הדברי ורברבני יבעון; ועל-מלכותי התקנת, ורבו יתירה הוספת לי: 34 כען אנה נבוכדנצר, משבח ומרומם ומהדר למלך שמיא, די כל-מעבדוהי קשט, וארחתה דין; ודי מהלכין בגוה, יכל להשפלה: פ