ה בלשאצר מלכא, עבד לחם רב, לרברבנוהי אלף; ולקבל אלפא חמרא שתה: 2 בלשאצר אמר בטעם חמרא, להיתיה למאני דהבא וכספא, די הנפק נבוכדנצר אבוהי, מן-היכלא די בירושלם; וישתון בהון, מלכא ורברבנוהי, שגלתה ולחנתה: 3 באדין, היתיו מאני דהבא, די הנפקו, מן-היכלא די-בית אלהא די בירושלם; ואשתיו בהון, מלכא ורברבנוהי, שגלתה ולחנתה: 4 אשתיו חמרא; ושבחו לאלהי דהבא וכספא נחשא פרזלא אעא ואבנא: 5 בה-שעתה, נפקו (נפקה) אצבען די יד-אנש, וכתבן לקבל נברשתא, על-גירא די-כתל היכלא די מלכא; ומלכא חזה, פס ידה די כתבה: 6 אדין מלכא זיוהי שנוהי, ורעינהי יבהלונה; וקטרי חרצה משתרין, וארכבתה, דא לדא נקשן: 7 קרא מלכא בחיל, להעלה לאשפיא, כשדיא (כשדאי) וגזריא; ענה מלכא ואמר לחכימי בבל, די כל-אנש די-יקרה כתבה דנה, ופשרה יחונני, ארגונא ילבש, והמונכא (והמניכא) די-דהבא על-צוארה, ותלתי במלכותא ישלט: ס 8 אדין עללין (עלין), כל חכימי מלכא; ולא-כהלין כתבא למקרא, ופשרא (ופשרה) להודעה למלכא: 9 אדין מלכא בלשאצר שגיא מתבהל, וזיוהי שנין עלוהי; ורברבנוהי משתבשין: 10 מלכתא לקבל מלי מלכא ורברבנוהי, לבית משתיא עללת (עלת); ענת מלכתא ואמרת, מלכא לעלמין חיי, אל-יבהלוך רעיונך, וזיויך אל-ישתנו: 11 איתי גבר במלכותך, די רוח אלהין קדישין בה, וביומי אבוך, נהירו ושכלתנו וחכמה כחכמת-אלהין השתכחת בה; ומלכא נבכדנצר אבוך, רב חרטמין אשפין, כשדאין גזרין, הקימה אבוך מלכא: 12 כל-קבל די רוח יתירה ומנדע ושכלתנו מפשר חלמין ואחוית אחידן ומשרא קטרין, השתכחת בה בדניאל, די-מלכא שם-שמה בלטשאצר; כען דניאל יתקרי ופשרה יהחוה: פ
13 באדין דניאל, העל קדם מלכא; ענה מלכא ואמר לדניאל, אנתה- (אנת-) הוא דניאל די-מן-בני גלותא די יהוד, די היתי מלכא אבי מן-יהוד: 14 ושמעת עליך (עלך), די רוח אלהין בך; ונהירו ושכלתנו וחכמה יתירה השתכחת בך: 15 וכען העלו קדמי, חכימיא אשפיא, די-כתבה דנה יקרון, ופשרה להודעתני; ולא-כהלין פשר-מלתא להחויה: 16 ואנה שמעת עליך (עלך), די-תוכל (תיכול) פשרין למפשר וקטרין למשרא; כען הן תוכל (תכול) כתבא למקרא, ופשרה להודעתני, ארגונא תלבש, והמונכא (והמניכא) די-דהבא על-צוארך, ותלתא במלכותא תשלט: פ
17 באדין ענה דניאל, ואמר קדם מלכא, מתנתך לך להוין, ונבזביתך לאחרן הב; ברם, כתבא אקרא למלכא, ופשרא אהודענה: 18 אנתה (אנת) מלכא; אלהא עליא (עלאה), מלכותא ורבותא ויקרא והדרה, יהב לנבכדנצר אבוך: 19 ומן-רבותא די יהב-לה, כל עממיא, אמיא ולשניא, הוו זאעין (זיעין) ודחלין מן-קדמוהי; די-הוה צבא הוא קטל, ודי-הוה צבא הוה מחא, ודי-הוה צבא הוה מרים, ודי-הוה צבא הוה משפיל: 20 וכדי רם לבבה, ורוחה תקפת להזדה; הנחת מן-כרסא מלכותה, ויקרה העדיו מנה: 21 ומן-בני אנשא טריד ולבבה עם-חיותא שוי (שויו), ועם-ערדיא מדורה, עשבא כתורין יטעמונה, ומטל שמיא גשמה יצטבע; עד די-ידע, די-שליט אלהא עליא (עלאה) במלכות אנשא, ולמן-די יצבה יהקים עליה (עלה): 22 ואנתה (ואנת) ברה בלשאצר, לא השפלת לבבך; כל-קבל די כל-דנה ידעת: 23 ועל מרא-שמיא התרוממת ולמאניא די-ביתה היתיו קדמיך (קדמך), ואנתה (ואנת) ורברבניך (ורברבנך) שגלתך ולחנתך חמרא שתין בהון, ולאלהי כספא-ודהבא נחשא פרזלא אעא ואבנא, די לא-חזין ולא-שמעין ולא ידעין שבחת; ולאלהא די-נשמתך בידה וכל-ארחתך לה לא הדרת: 24 באדין מן-קדמוהי, שליח פסא די-ידא; וכתבא דנה רשים: 25 ודנה כתבא די רשים; מנא מנא תקל ופרסין: 26 דנה פשר-מלתא; מנא מנה-אלהא מלכותך והשלמה: 27 תקל; תקילתה במאזניא והשתכחת חסיר: 28 פרס; פריסת מלכותך, ויהיבת למדי ופרס: 29 באדין אמר בלשאצר, והלבישו לדניאל ארגונא, והמונכא (והמניכא) די-דהבא על-צוארה; והכרזו עלוהי, די-להוא שליט תלתא במלכותא: 30 בה בליליא, קטיל בלאשצר מלכא כשדיא (כשדאה): פ