ו ודריוש מדיא (מדאה), קבל מלכותא; כבר שנין שתין ותרתין: 2 שפר קדם דריוש, והקים על-מלכותא, לאחשדרפניא מאה ועשרין; די להון בכל-מלכותא: 3 ועלא מנהון סרכין תלתא, די דניאל חד-מנהון; די-להון אחשדרפניא אלין, יהבין להון טעמא, ומלכא לא-להוא נזק: 4 אדין דניאל דנה, הוא מתנצח, על-סרכיא ואחשדרפניא; כל-קבל, די רוח יתירא בה, ומלכא עשית, להקמותה על-כל-מלכותא: 5 אדין סרכיא ואחשדרפניא, הוו בעין עלה להשכחה לדניאל מצד מלכותא; וכל-עלה ושחיתה לא-יכלין להשכחה, כל-קבל די-מהימן הוא, וכל-שלו ושחיתה, לא השתכחת עלוהי: 6 אדין גבריא אלך אמרין, די לא נהשכח לדניאל דנה כל-עלא; להן השכחנה עלוהי בדת אלהה: ס 7 אדין סרכיא ואחשדרפניא אלן, הרגשו על-מלכא; וכן אמרין לה, דריוש מלכא לעלמין חיי: 8 אתיעטו כל סרכי מלכותא, סגניא ואחשדרפניא הדבריא ופחותא, לקימה קים מלכא, ולתקפה אסר; די כל-די-יבעה בעו מן-כל-אלה ואנש עד-יומין תלתין, להן מנך מלכא, יתרמא לגב אריותא: 9 כען מלכא, תקים אסרא ותרשם כתבא; די לא להשניה כדת-מדי ופרס די-לא תעדא: 10 כל-קבל דנה; מלכא דריוש, רשם כתבא ואסרא: 11 ודניאל כדי ידע די-רשים כתבא על לביתה, וכוין פתיחן לה בעליתה, נגד ירושלם; וזמנין תלתה ביומא הוא ברך על-ברכוהי, ומצלא ומודא קדם אלהה, כל-קבל די-הוא עבד, מן-קדמת דנה: ס 12 אדין גבריא אלך הרגשו, והשכחו לדניאל; בעא ומתחנן קדם אלהה: 13 באדין קריבו ואמרין קדם-מלכא על-אסר מלכא, הלא אסר רשמת, די כל-אנש די-יבעה מן-כל-אלה ואנש עד-יומין תלתין, להן מנך מלכא, יתרמא לגוב אריותא; ענה מלכא ואמר, יציבא מלתא כדת-מדי ופרס די-לא תעדא: 14 באדין ענו ואמרין קדם מלכא, די דניאל די מן-בני גלותא די יהוד, לא-שם עליך (עלך) מלכא טעם, ועל-אסרא די רשמת; וזמנין תלתה ביומא, בעא בעותה: 15 אדין מלכא כדי מלתא שמע, שגיא באש עלוהי, ועל דניאל שם בל לשיזבותה; ועד מעלי שמשא, הוא משתדר להצלותה: 16 באדין גבריא אלך, הרגשו על-מלכא; ואמרין למלכא, דע מלכא די-דת למדי ופרס, די-כל-אסר וקים די-מלכא יהקים לא להשניה: 17 באדין מלכא אמר, והיתיו לדניאל, ורמו לגבא די אריותא; ענה מלכא ואמר לדניאל, אלהך, די אנתה (אנת) פלח-לה בתדירא, הוא ישיזבנך: 18 והיתית אבן חדה, ושמת על-פם גבא; וחתמה מלכא בעזקתה, ובעזקת רברבנוהי, די לא-תשנא צבו בדניאל: 19 אדין אזל מלכא להיכלה ובת טות, ודחון לא-הנעל קדמוהי; ושנתה נדת עלוהי: 20 באדין מלכא, בשפרפרא יקום בנגהא; ובהתבהלה, לגבא די-אריותא אזל: 21 וכמקרבה לגבא, לדניאל, בקל עציב זעק; ענה מלכא ואמר לדניאל, דניאל עבד אלהא חיא, אלהך, די אנתה (אנת) פלח-לה בתדירא, היכל לשיזבותך מן-אריותא: 22 אדין דניאל, עם-מלכא מלל; מלכא לעלמין חיי: 23 אלהי שלח מלאכה, וסגר פם אריותא ולא חבלוני; כל-קבל, די קדמוהי זכו השתכחת לי, ואף קדמיך (קדמך) מלכא, חבולה לא עבדת: 24 באדין מלכא, שגיא טאב עלוהי, ולדניאל, אמר להנסקה מן-גבא; והסק דניאל מן-גבא, וכל-חבל לא-השתכח בה, די הימן באלהה: 25 ואמר מלכא, והיתיו גבריא אלך די-אכלו קרצוהי די דניאל, ולגב אריותא רמו, אנון בניהון ונשיהון; ולא-מטו לארעית גבא, עד די-שלטו בהון אריותא, וכל-גרמיהון הדקו: 26 באדין דריוש מלכא, כתב לכל-עממיא אמיא ולשניא די-דארין (דירין) בכל-ארעא שלמכון ישגא: 27 מן-קדמי שים טעם, די בכל-שלטן מלכותי, להון זאעין (זיעין) ודחלין, מן-קדם אלהה די-דניאל; די-הוא אלהא חיא, וקים לעלמין, ומלכותה די-לא תתחבל, ושלטנה עד-סופא: 28 משיזב ומצל, ועבד אתין ותמהין, בשמיא ובארעא; די שיזיב לדניאל, מן-יד אריותא: 29 ודניאל דנה, הצלח במלכות דריוש; ובמלכות כורש פרסיא (פרסאה): פ