ט בשנת אחת, לדריוש בן-אחשורוש מזרע מדי; אשר המלך, על מלכות כשדים: 2 בשנת אחת למלכו, אני דניאל, בינתי בספרים; מספר השנים, אשר היה דבר-יהוה אל-ירמיה הנביא, למלאות לחרבות ירושלם שבעים שנה: 3 ואתנה את-פני, אל-אדני האלהים, לבקש תפלה ותחנונים; בצום ושק ואפר: 4 ואתפללה ליהוה אלהי ואתודה; ואמרה, אנא אדני האל הגדול והנורא, שמר הברית והחסד, לאהביו ולשמרי מצותיו: 5 חטאנו ועוינו והרשענו (הרשענו) ומרדנו; וסור ממצותך וממשפטיך: 6 ולא שמענו אל-עבדיך הנביאים, אשר דברו בשמך, אל-מלכינו שרינו ואבתינו; ואל כל-עם הארץ: 7 לך אדני הצדקה, ולנו בשת הפנים כיום הזה; לאיש יהודה וליושבי ירושלם, ולכל-ישראל הקרבים והרחקים, בכל-הארצות אשר הדחתם שם, במעלם אשר מעלו-בך: 8 יהוה, לנו בשת הפנים, למלכינו לשרינו ולאבתינו; אשר חטאנו לך: 9 לאדני אלהינו, הרחמים והסלחות; כי מרדנו בו: 10 ולא שמענו, בקול יהוה אלהינו; ללכת בתורתיו אשר נתן לפנינו, ביד עבדיו הנביאים: 11 וכל-ישראל, עברו את-תורתך, וסור לבלתי שמוע בקלך; ותתך עלינו האלה והשבעה, אשר כתובה בתורת משה עבד-האלהים, כי חטאנו לו: 12 ויקם את-דבריו (דברו) אשר-דבר עלינו, ועל שפטינו אשר שפטונו, להביא עלינו רעה גדלה; אשר לא-נעשתה, תחת כל-השמים, כאשר נעשתה בירושלם: 13 כאשר כתוב בתורת משה, את כל-הרעה הזאת באה עלינו; ולא-חלינו את-פני יהוה אלהינו, לשוב מעוננו, ולהשכיל באמתך: 14 וישקד יהוה על-הרעה, ויביאה עלינו; כי-צדיק יהוה אלהינו, על-כל-מעשיו אשר עשה, ולא שמענו בקלו: 15 ועתה אדני אלהינו, אשר הוצאת את-עמך מארץ מצרים ביד חזקה, ותעש-לך שם כיום הזה; חטאנו רשענו: 16 אדני, ככל-צדקתך ישב-נא אפך וחמתך, מעירך ירושלם הר-קדשך; כי בחטאינו ובעונות אבתינו, ירושלם ועמך לחרפה לכל-סביבתינו: 17 ועתה שמע אלהינו, אל-תפלת עבדך ואל-תחנוניו, והאר פניך, על-מקדשך השמם; למען אדני: 18 הטה אלהי אזנך ושמע, פקחה (פקח) עיניך, וראה שממתינו, והעיר אשר-נקרא שמך עליה; כי לא על-צדקתינו, אנחנו מפילים תחנונינו לפניך, כי על-רחמיך הרבים: 19 אדני שמעה אדני סלחה, אדני הקשיבה ועשה אל-תאחר; למענך אלהי, כי-שמך נקרא, על-עירך ועל-עמך: 20 ועוד אני מדבר ומתפלל, ומתודה חטאתי, וחטאת עמי ישראל; ומפיל תחנתי, לפני יהוה אלהי, על הר-קדש אלהי: 21 ועוד אני מדבר בתפלה; והאיש גבריאל אשר ראיתי בחזון בתחלה מעף ביעף, נגע אלי, כעת מנחת-ערב: 22 ויבן וידבר עמי; ויאמר דניאל עתה יצאתי להשכילך בינה: 23 בתחלת תחנוניך יצא דבר, ואני באתי להגיד, כי חמודות אתה; ובין בדבר, והבן במראה: 24 שבעים שבעים נחתך על-עמך ועל-עיר קדשך, לכלא הפשע ולחתם (ולהתם) חטאות (חטאת) ולכפר עון, ולהביא צדק עלמים; ולחתם חזון ונביא, ולמשח קדש קדשים: 25 ותדע ותשכל מן-מצא דבר, להשיב ולבנות ירושלם עד-משיח נגיד, שבעים שבעה; ושבעים ששים ושנים, תשוב ונבנתה רחוב וחרוץ, ובצוק העתים: 26 ואחרי השבעים ששים ושנים, יכרת משיח ואין לו; והעיר והקדש ישחית עם נגיד הבא וקצו בשטף, ועד קץ מלחמה, נחרצת שממות: 27 והגביר ברית לרבים שבוע אחד; וחצי השבוע ישבית זבח ומנחה, ועל כנף שקוצים משמם, ועד-כלה ונחרצה, תתך על-שמם: פ