טו מקץ שבע-שנים תעשה שמטה: 2 וזה דבר השמטה, שמוט, כל-בעל משה ידו, אשר ישה ברעהו; לא-יגש את-רעהו ואת-אחיו, כי-קרא שמטה ליהוה: 3 את-הנכרי תגש; ואשר יהיה לך את-אחיך תשמט ידך: 4 אפס כי לא יהיה-בך אביון; כי-ברך יברכך יהוה, בארץ אשר יהוה אלהיך, נתן-לך נחלה לרשתה: 5 רק אם-שמוע תשמע, בקול יהוה אלהיך; לשמר לעשות את-כל-המצוה הזאת, אשר אנכי מצוך היום: 6 כי-יהוה אלהיך ברכך, כאשר דבר-לך; והעבטת גוים רבים, ואתה לא תעבט, ומשלת בגוים רבים, ובך לא ימשלו: ס 7 כי-יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך, בארצך, אשר-יהוה אלהיך נתן לך; לא תאמץ את-לבבך, ולא תקפץ את-ידך, מאחיך האביון: 8 כי-פתח תפתח את-ידך לו; והעבט תעביטנו, די מחסרו, אשר יחסר לו: 9 השמר לך פן-יהיה דבר עם-לבבך בליעל לאמר, קרבה שנת-השבע שנת השמטה, ורעה עינך, באחיך האביון, ולא תתן לו; וקרא עליך אל-יהוה, והיה בך חטא: 10 נתון תתן לו, ולא-ירע לבבך בתתך לו; כי בגלל הדבר הזה, יברכך יהוה אלהיך, בכל-מעשך, ובכל משלח ידך: 11 כי לא-יחדל אביון מקרב הארץ; על-כן אנכי מצוך לאמר, פתח תפתח את-ידך לאחיך לעניך ולאבינך בארצך: ס 12 כי-ימכר לך אחיך העברי, או העבריה, ועבדך שש שנים; ובשנה השביעת, תשלחנו חפשי מעמך: 13 וכי-תשלחנו חפשי מעמך; לא תשלחנו ריקם: 14 העניק תעניק לו, מצאנך, ומגרנך ומיקבך; אשר ברכך יהוה אלהיך תתן-לו: 15 וזכרת, כי עבד היית בארץ מצרים, ויפדך יהוה אלהיך; על-כן אנכי מצוך את-הדבר הזה היום: 16 והיה כי-יאמר אליך, לא אצא מעמך; כי אהבך ואת-ביתך, כי-טוב לו עמך: 17 ולקחת את-המרצע, ונתתה באזנו ובדלת, והיה לך עבד עולם; ואף לאמתך תעשה-כן: 18 לא-יקשה בעינך, בשלחך אתו חפשי מעמך, כי, משנה שכר שכיר, עבדך שש שנים; וברכך יהוה אלהיך, בכל אשר תעשה: פ
19 כל-הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר, תקדיש ליהוה אלהיך; לא תעבד בבכר שורך, ולא תגז בכור צאנך: 20 לפני יהוה אלהיך תאכלנו שנה בשנה, במקום אשר-יבחר יהוה; אתה וביתך: 21 וכי-יהיה בו מום, פסח או עור, כל מום רע; לא תזבחנו, ליהוה אלהיך: 22 בשעריך תאכלנו; הטמא והטהור יחדו, כצבי וכאיל: 23 רק את-דמו לא תאכל; על-הארץ תשפכנו כמים: פ