כד כי-יקח איש אשה ובעלה; והיה אם-לא תמצא-חן בעיניו, כי-מצא בה ערות דבר, וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה, ושלחה מביתו: 2 ויצאה מביתו; והלכה והיתה לאיש-אחר: 3 ושנאה האיש האחרון, וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה, ושלחה מביתו; או כי ימות האיש האחרון, אשר-לקחה לו לאשה: 4 לא-יוכל בעלה הראשון אשר-שלחה לשוב לקחתה להיות לו לאשה, אחרי אשר הטמאה, כי-תועבה הוא לפני יהוה; ולא תחטיא את-הארץ, אשר יהוה אלהיך, נתן לך נחלה: ס 5 כי-יקח איש אשה חדשה, לא יצא בצבא, ולא-יעבר עליו לכל-דבר; נקי יהיה לביתו שנה אחת, ושמח את-אשתו אשר-לקח: ס 6 לא-יחבל רחים ורכב; כי-נפש הוא חבל: ס 7 כי-ימצא איש, גנב נפש מאחיו מבני ישראל, והתעמר-בו ומכרו; ומת הגנב ההוא, ובערת הרע מקרבך: 8 השמר בנגע-הצרעת לשמר מאד ולעשות; ככל אשר-יורו אתכם הכהנים הלוים כאשר צויתם תשמרו לעשות: ס 9 זכור את אשר-עשה יהוה אלהיך למרים; בדרך בצאתכם ממצרים: ס 10 כי-תשה ברעך משאת מאומה; לא-תבא אל-ביתו לעבט עבטו: 11 בחוץ תעמד; והאיש, אשר אתה נשה בו, יוציא אליך את-העבוט החוצה: 12 ואם-איש עני הוא; לא תשכב בעבטו: 13 השב תשיב לו את-העבוט כבא השמש, ושכב בשלמתו וברכך; ולך תהיה צדקה, לפני יהוה אלהיך: ס 14 לא-תעשק שכיר עני ואביון; מאחיך או מגרך אשר בארצך בשעריך: 15 ביומו תתן שכרו ולא-תבוא עליו השמש, כי עני הוא, ואליו הוא נשא את-נפשו; ולא-יקרא עליך אל-יהוה, והיה בך חטא: ס 16 לא-יומתו אבות על-בנים, ובנים לא-יומתו על-אבות; איש בחטאו יומתו: ס 17 לא תטה, משפט גר יתום; ולא תחבל, בגד אלמנה: 18 וזכרת, כי עבד היית במצרים, ויפדך יהוה אלהיך משם; על-כן אנכי מצוך לעשות, את-הדבר הזה: ס 19 כי תקצר קצירך בשדך ושכחת עמר בשדה, לא תשוב לקחתו, לגר ליתום ולאלמנה יהיה; למען יברכך יהוה אלהיך, בכל מעשה ידיך: 20 כי תחבט זיתך, לא תפאר אחריך; לגר ליתום ולאלמנה יהיה: ס 21 כי תבצר כרמך, לא תעולל אחריך; לגר ליתום ולאלמנה יהיה: 22 וזכרת, כי-עבד היית בארץ מצרים; על-כן אנכי מצוך לעשות, את-הדבר הזה: ס