יט ויהי אחרי-כן, וימת נחש מלך בני-עמון; וימלך בנו תחתיו: 2 ויאמר דויד אעשה-חסד עם-חנון בן-נחש, כי-עשה אביו עמי חסד, וישלח דויד מלאכים לנחמו על-אביו; ויבאו עבדי דויד אל-ארץ בני-עמון אל-חנון לנחמו: 3 ויאמרו שרי בני-עמון לחנון, המכבד דויד את-אביך בעיניך, כי-שלח לך מנחמים; הלא בעבור לחקר ולהפך ולרגל הארץ, באו עבדיו אליך: פ
4 ויקח חנון את-עבדי דויד ויגלחם, ויכרת את-מדויהם בחצי עד-המפשעה; וישלחם: 5 וילכו ויגידו לדויד על-האנשים וישלח לקראתם, כי-היו האנשים נכלמים מאד; ויאמר המלך שבו בירחו, עד אשר-יצמח זקנכם ושבתם: 6 ויראו בני עמון, כי התבאשו עם-דויד; וישלח חנון ובני עמון אלף ככר-כסף, לשכר להם מן-ארם נהרים ומן-ארם מעכה ומצובה, רכב ופרשים: 7 וישכרו להם שנים ושלשים אלף רכב, ואת-מלך מעכה ואת-עמו, ויבאו ויחנו לפני מידבא; ובני עמון, נאספו מעריהם, ויבאו למלחמה: 8 וישמע דויד; וישלח את-יואב, ואת כל-צבא הגבורים: 9 ויצאו בני עמון, ויערכו מלחמה פתח העיר; והמלכים אשר-באו, לבדם בשדה: 10 וירא יואב, כי-היתה פני-המלחמה אליו פנים ואחור; ויבחר, מכל-בחור בישראל, ויערך לקראת ארם: 11 ואת יתר העם, נתן ביד אבשי אחיו; ויערכו, לקראת בני עמון: 12 ויאמר, אם-תחזק ממני ארם, והיית לי לתשועה; ס ואם-בני עמון יחזקו ממך והושעתיך: 13 חזק ונתחזקה בעד-עמנו, ובעד ערי אלהינו; ויהוה, הטוב בעיניו יעשה: 14 ויגש יואב והעם אשר-עמו לפני ארם למלחמה; וינוסו מפניו: 15 ובני עמון ראו כי-נס ארם, וינוסו גם-הם, מפני אבשי אחיו, ויבאו העירה; ויבא יואב ירושלם: פ
16 וירא ארם, כי נגפו לפני ישראל, וישלחו מלאכים, ויוציאו את-ארם, אשר מעבר הנהר; ושופך שר-צבא הדדעזר לפניהם: 17 ויגד לדויד, ויאסף את-כל-ישראל ויעבר הירדן, ויבא אלהם, ויערך אלהם; ויערך דויד לקראת ארם מלחמה, וילחמו עמו: 18 וינס ארם מלפני ישראל, ויהרג דויד מארם, שבעת אלפים רכב, וארבעים אלף איש רגלי; ואת שופך שר-הצבא המית: 19 ויראו עבדי הדדעזר, כי נגפו לפני ישראל, וישלימו עם-דויד ויעבדהו; ולא-אבה ארם, להושיע את-בני-עמון עוד: פ