כא ויעמד שטן על-ישראל; ויסת את-דויד, למנות את-ישראל: 2 ויאמר דויד אל-יואב ואל-שרי העם, לכו, ספרו את-ישראל, מבאר שבע ועד-דן; והביאו אלי, ואדעה את-מספרם: 3 ויאמר יואב, יוסף יהוה על-עמו כהם מאה פעמים, הלא אדני המלך, כלם לאדני לעבדים; למה יבקש זאת אדני, למה יהיה לאשמה לישראל: 4 ודבר-המלך חזק על-יואב; ויצא יואב, ויתהלך בכל-ישראל, ויבא ירושלם: 5 ויתן יואב את-מספר מפקד-העם אל-דויד; ויהי כל-ישראל אלף אלפים ומאה אלף איש שלף חרב, ויהודה ארבע מאות ושבעים אלף איש שלף חרב: 6 ולוי ובנימן, לא פקד בתוכם; כי-נתעב דבר-המלך את-יואב: 7 וירע בעיני האלהים, על-הדבר הזה; ויך את-ישראל: פ
8 ויאמר דויד אל-האלהים, חטאתי מאד, אשר עשיתי את-הדבר הזה; ועתה, העבר-נא את-עוון עבדך, כי נסכלתי מאד: פ
9 וידבר יהוה אל-גד, חזה דויד לאמר: 10 לך ודברת אל-דויד לאמר, כה אמר יהוה, שלוש אני נטה עליך; בחר-לך אחת מהנה ואעשה-לך: 11 ויבא גד אל-דויד; ויאמר לו כה-אמר יהוה קבל-לך: 12 אם-שלוש שנים רעב, ואם-שלשה חדשים נספה מפני-צריך וחרב אויבך למשגת, ואם-שלשת ימים חרב יהוה ודבר בארץ, ומלאך יהוה, משחית בכל-גבול ישראל; ועתה ראה, מה-אשיב את-שלחי דבר: פ
13 ויאמר דויד אל-גד צר-לי מאד; אפלה-נא ביד-יהוה, כי-רבים רחמיו מאד, וביד-אדם אל-אפל: 14 ויתן יהוה דבר בישראל; ויפל מישראל, שבעים אלף איש: 15 וישלח האלהים מלאך לירושלם להשחיתה, וכהשחית, ראה יהוה וינחם על-הרעה, ויאמר למלאך המשחית רב, עתה הרף ידך; ומלאך יהוה עמד, עם-גרן ארנן היבוסי: ס 16 וישא דויד את-עיניו, וירא את-מלאך יהוה עמד, בין הארץ ובין השמים, וחרבו שלופה בידו, נטויה על-ירושלם; ויפל דויד והזקנים מכסים בשקים על-פניהם: 17 ויאמר דויד אל-האלהים הלא אני אמרתי למנות בעם, ואני-הוא אשר-חטאתי והרע הרעותי, ואלה הצאן מה עשו; יהוה אלהי, תהי נא ידך בי ובבית אבי, ובעמך לא למגפה: ס 18 ומלאך יהוה אמר אל-גד לאמר לדויד; כי יעלה דויד, להקים מזבח ליהוה, בגרן ארנן היבסי: 19 ויעל דויד בדבר-גד, אשר דבר בשם יהוה: 20 וישב ארנן, וירא את-המלאך, וארבעת בניו עמו מתחבאים; וארנן דש חטים: 21 ויבא דויד עד-ארנן; ויבט ארנן וירא את-דויד, ויצא מן-הגרן, וישתחו לדויד אפים ארצה: 22 ויאמר דויד אל-ארנן, תנה-לי מקום הגרן, ואבנה-בו מזבח ליהוה; בכסף מלא תנהו לי, ותעצר המגפה מעל העם: 23 ויאמר ארנן אל-דויד קח-לך, ויעש אדני המלך הטוב בעיניו; ראה נתתי הבקר לעלות, והמורגים לעצים והחטים למנחה הכל נתתי: 24 ויאמר המלך דויד לארנן, לא כי-קנה אקנה בכסף מלא; כי לא-אשא אשר-לך ליהוה, והעלות עולה חנם: 25 ויתן דויד לארנן במקום; שקלי זהב, משקל שש מאות: 26 ויבן שם דויד מזבח ליהוה, ויעל עלות ושלמים; ויקרא אל-יהוה, ויענהו באש מן-השמים, על מזבח העלה: פ
27 ויאמר יהוה למלאך, וישב חרבו אל-נדנה: 28 בעת ההיא, בראות דויד כי-ענהו יהוה, בגרן ארנן היבוסי; ויזבח שם: 29 ומשכן יהוה אשר-עשה משה במדבר ומזבח העולה בעת ההיא; בבמה בגבעון: 30 ולא-יכל דויד ללכת לפניו לדרש אלהים; כי נבעת, מפני חרב מלאך יהוה: ס