ו אז אמר שלמה; יהוה אמר, לשכון בערפל: 2 ואני בניתי בית-זבל לך; ומכון לשבתך עולמים: 3 ויסב המלך את-פניו, ויברך את כל-קהל ישראל; וכל-קהל ישראל עומד: 4 ויאמר, ברוך יהוה אלהי ישראל, אשר דבר בפיו, את דויד אבי; ובידיו מלא לאמר: 5 מן-היום, אשר הוצאתי את-עמי מארץ מצרים, לא-בחרתי בעיר, מכל שבטי ישראל, לבנות בית, להיות שמי שם; ולא-בחרתי באיש, להיות נגיד על-עמי ישראל: 6 ואבחר בירושלם, להיות שמי שם; ואבחר בדויד, להיות על-עמי ישראל: 7 ויהי עם-לבב דויד אבי; לבנות בית, לשם יהוה אלהי ישראל: 8 ויאמר יהוה אל-דויד אבי, יען, אשר היה עם-לבבך, לבנות בית לשמי; הטיבות, כי היה עם-לבבך: 9 רק אתה, לא תבנה הבית; כי בנך היוצא מחלציך, הוא-יבנה הבית לשמי: 10 ויקם יהוה, את-דברו אשר דבר; ואקום תחת דויד אבי ואשב על-כסא ישראל, כאשר דבר יהוה, ואבנה הבית, לשם יהוה אלהי ישראל: 11 ואשים שם את-הארון, אשר-שם ברית יהוה; אשר כרת עם-בני ישראל: 12 ויעמד, לפני מזבח יהוה, נגד כל-קהל ישראל; ויפרש כפיו: 13 כי-עשה שלמה כיור נחשת, ויתנהו בתוך העזרה, חמש אמות ארכו, וחמש אמות רחבו, ואמות שלוש קומתו; ויעמד עליו, ויברך על-ברכיו נגד כל-קהל ישראל, ויפרש כפיו השמימה: 14 ויאמר, יהוה אלהי ישראל אין-כמוך אלהים, בשמים ובארץ; שמר הברית והחסד, לעבדיך ההלכים לפניך בכל-לבם: 15 אשר שמרת, לעבדך דויד אבי, את אשר-דברת לו; ותדבר בפיך ובידך מלאת כיום הזה: 16 ועתה יהוה אלהי ישראל, שמר לעבדך דויד אבי את אשר דברת לו לאמר, לא-יכרת לך איש מלפני, יושב על-כסא ישראל; רק אם-ישמרו בניך את-דרכם, ללכת בתורתי, כאשר הלכת לפני: 17 ועתה יהוה אלהי ישראל; יאמן דברך, אשר דברת לעבדך לדויד: 18 כי האמנם, ישב אלהים את-האדם על-הארץ; הנה שמים ושמי השמים לא יכלכלוך, אף כי-הבית הזה אשר בניתי: 19 ופנית אל-תפלת עבדך ואל-תחנתו יהוה אלהי; לשמע אל-הרנה ואל-התפלה, אשר עבדך מתפלל לפניך: 20 להיות עיניך פתחות אל-הבית הזה יומם ולילה, אל-המקום, אשר אמרת, לשום שמך שם; לשמוע אל-התפלה, אשר יתפלל עבדך, אל-המקום הזה: 21 ושמעת אל-תחנוני עבדך ועמך ישראל, אשר יתפללו אל-המקום הזה; ואתה תשמע ממקום שבתך מן-השמים, ושמעת וסלחת: 22 אם-יחטא איש לרעהו, ונשא-בו אלה להאלתו; ובא, אלה לפני מזבחך בבית הזה: 23 ואתה תשמע מן-השמים, ועשית ושפטת את-עבדיך, להשיב לרשע, לתת דרכו בראשו; ולהצדיק צדיק, לתת לו כצדקתו: ס 24 ואם-ינגף עמך ישראל לפני אויב כי יחטאו-לך; ושבו והודו את-שמך, והתפללו והתחננו לפניך בבית הזה: 25 ואתה תשמע מן-השמים, וסלחת, לחטאת עמך ישראל; והשיבותם אל-האדמה, אשר-נתתה להם ולאבתיהם: פ
26 בהעצר השמים ולא-יהיה מטר כי יחטאו-לך; והתפללו אל-המקום הזה והודו את-שמך, מחטאתם ישובון כי תענם: 27 ואתה תשמע השמים, וסלחת לחטאת עבדיך ועמך ישראל, כי תורם אל-הדרך הטובה אשר ילכו-בה; ונתתה מטר על-ארצך, אשר-נתתה לעמך לנחלה: ס 28 רעב כי-יהיה בארץ, דבר כי-יהיה שדפון וירקון ארבה וחסיל כי יהיה, כי יצר-לו אויביו בארץ שעריו; כל-נגע וכל-מחלה: 29 כל-תפלה כל-תחנה, אשר יהיה לכל-האדם, ולכל עמך ישראל; אשר ידעו, איש נגעו ומכאבו, ופרש כפיו אל-הבית הזה: 30 ואתה תשמע מן-השמים מכון שבתך וסלחת, ונתתה לאיש ככל-דרכיו, אשר תדע את-לבבו; כי אתה לבדך ידעת, את-לבב בני האדם: 31 למען ייראוך, ללכת בדרכיך, כל-הימים, אשר-הם חיים על-פני האדמה; אשר נתתה לאבתינו: ס 32 וגם אל-הנכרי, אשר לא מעמך ישראל הוא, ובא מארץ רחוקה, למען שמך הגדול וידך החזקה, וזרועך הנטויה; ובאו והתפללו אל-הבית הזה: 33 ואתה תשמע מן-השמים ממכון שבתך, ועשית ככל אשר-יקרא אליך הנכרי; למען ידעו כל-עמי הארץ את-שמך, וליראה אתך כעמך ישראל, ולדעת כי-שמך נקרא, על-הבית הזה אשר בניתי: 34 כי-יצא עמך למלחמה על-אויביו, בדרך אשר תשלחם; והתפללו אליך, דרך העיר הזאת אשר בחרת בה, והבית אשר-בניתי לשמך: 35 ושמעת מן-השמים, את-תפלתם ואת-תחנתם; ועשית משפטם: 36 כי יחטאו-לך, כי אין אדם אשר לא-יחטא, ואנפת בם, ונתתם לפני אויב; ושבום שוביהם אל-ארץ רחוקה או קרובה: 37 והשיבו אל-לבבם, בארץ אשר נשבו-שם; ושבו והתחננו אליך, בארץ שבים לאמר, חטאנו העוינו ורשענו: 38 ושבו אליך, בכל-לבם ובכל-נפשם, בארץ שבים אשר-שבו אתם; והתפללו, דרך ארצם אשר נתתה לאבותם, והעיר אשר בחרת, ולבית אשר-בניתי לשמך: 39 ושמעת מן-השמים ממכון שבתך, את-תפלתם ואת-תחנתיהם, ועשית משפטם; וסלחת לעמך אשר חטאו-לך: 40 עתה אלהי, יהיו-נא עיניך פתחות, ואזניך קשבות; לתפלת המקום הזה: ס 41 ועתה, קומה יהוה אלהים לנוחך, אתה וארון עזך; כהניך יהוה אלהים ילבשו תשועה, וחסידיך ישמחו בטוב: 42 יהוה אלהים, אל-תשב פני משיחיך; זכרה לחסדי דויד עבדך: פ