פרק קודם, איכה, תנ"ך

הפרק הזה מנוקד

איכה פרק ב

ב איכה יעיב באפו אדני את-בת-ציון, השליך משמים ארץ, תפארת ישראל; ולא-זכר הדם-רגליו ביום אפו:    ס    2 בלע אדני לא (ולא) חמל, את כל-נאות יעקב, הרס בעברתו מבצרי בת-יהודה הגיע לארץ; חלל ממלכה ושריה:    ס    3 גדע בחרי-אף, כל קרן ישראל, השיב אחור ימינו מפני אויב; ויבער ביעקב כאש להבה, אכלה סביב:    ס    4 דרך קשתו כאויב, נצב ימינו כצר, ויהרג, כל מחמדי-עין; באהל בת-ציון, שפך כאש חמתו:    ס    5 היה אדני כאויב בלע ישראל, בלע כל-ארמנותיה, שחת מבצריו; וירב בבת-יהודה, תאניה ואניה:    ס    6 ויחמס כגן שכו, שחת מועדו; שכח יהוה בציון מועד ושבת, וינאץ בזעם-אפו מלך וכהן:    ס    7 זנח אדני מזבחו נאר מקדשו, הסגיר ביד-אויב, חומת ארמנותיה; קול נתנו בבית-יהוה כיום מועד:    ס    8 חשב יהוה להשחית חומת בת-ציון, נטה קו, לא-השיב ידו מבלע; ויאבל-חל וחומה יחדו אמללו:    ס    9 טבעו בארץ שעריה, אבד ושבר בריחיה; מלכה ושריה בגוים אין תורה, גם-נביאיה לא-מצאו חזון מיהוה:    ס    10 ישבו לארץ ידמו זקני בת-ציון, העלו עפר על-ראשם, חגרו שקים; הורידו לארץ ראשן, בתולת ירושלם:    ס    11 כלו בדמעות עיני חמרמרו מעי, נשפך לארץ כבדי, על-שבר בת-עמי; בעטף עולל ויונק, ברחבות קריה:    ס    12 לאמתם יאמרו, איה דגן ויין; בהתעטפם כחלל ברחבות עיר, בהשתפך נפשם, אל-חיק אמתם:    ס    13 מה-אעידך מה אדמה-לך, הבת ירושלם, מה אשוה-לך ואנחמך, בתולת בת-ציון; כי-גדול כים שברך מי ירפא-לך:    ס    14 נביאיך, חזו לך שוא ותפל, ולא-גלו על-עונך להשיב שביתך (שבותך); ויחזו לך, משאות שוא ומדוחים:    ס    15 ספקו עליך כפים כל-עברי דרך, שרקו וינעו ראשם, על-בת ירושלם; הזאת העיר, שיאמרו כלילת יפי, משוש לכל-הארץ:    ס    16 פצו עליך פיהם כל-אויביך, שרקו ויחרקו-שן, אמרו בלענו; אך זה היום שקוינהו מצאנו ראינו:    ס    17 עשה יהוה אשר זמם, בצע אמרתו אשר צוה מימי-קדם, הרס ולא חמל; וישמח עליך אויב, הרים קרן צריך:    ס    18 צעק לבם אל-אדני; חומת בת-ציון הורידי כנחל דמעה יומם ולילה, אל-תתני פוגת לך, אל-תדם בת-עינך:    ס    19 קומי רני בליל (בלילה), לראש אשמרות, שפכי כמים לבך, נכח פני אדני; שאי אליו כפיך, על-נפש עולליך, העטופים ברעב בראש כל-חוצות:    ס    20 ראה יהוה והביטה, למי עוללת כה; אם-תאכלנה נשים פרים עללי טפחים, אם-יהרג במקדש אדני כהן ונביא:    ס    21 שכבו לארץ חוצות נער וזקן, בתולתי ובחורי נפלו בחרב; הרגת ביום אפך, טבחת לא חמלת:    ס    22 תקרא כיום מועד מגורי מסביב, ולא היה ביום אף-יהוה פליט ושריד; אשר-טפחתי ורביתי איבי כלם:    פ

פרק הבא, איכה, תנ"ך