ז ויבא המלך והמן, לשתות עם-אסתר המלכה: 2 ויאמר המלך לאסתר גם ביום השני במשתה היין, מה-שאלתך אסתר המלכה ותנתן לך; ומה-בקשתך עד-חצי המלכות ותעש: 3 ותען אסתר המלכה ותאמר, אם-מצאתי חן בעיניך המלך, ואם-על-המלך טוב; תנתן-לי נפשי בשאלתי, ועמי בבקשתי: 4 כי נמכרנו אני ועמי, להשמיד להרוג ולאבד; ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי, כי אין הצר שוה בנזק המלך: ס 5 ויאמר המלך אחשורוש, ויאמר לאסתר המלכה; מי הוא זה ואי-זה הוא, אשר-מלאו לבו לעשות כן: 6 ותאמר-אסתר, איש צר ואויב, המן הרע הזה; והמן נבעת, מלפני המלך והמלכה: 7 והמלך קם בחמתו ממשתה היין, אל-גנת הביתן; והמן עמד, לבקש על-נפשו מאסתר המלכה, כי ראה, כי-כלתה אליו הרעה מאת המלך: 8 והמלך שב מגנת הביתן אל-בית משתה היין, והמן נפל, על-המטה אשר אסתר עליה, ויאמר המלך, הגם לכבוש את-המלכה עמי בבית; הדבר, יצא מפי המלך, ופני המן חפו: ס 9 ויאמר חרבונה אחד מן-הסריסים לפני המלך, גם הנה-העץ אשר-עשה המן למרדכי אשר דבר-טוב על-המלך, עמד בבית המן, גבה חמשים אמה; ויאמר המלך תלהו עליו: 10 ויתלו את-המן, על-העץ אשר-הכין למרדכי; וחמת המלך שככה: פ