ד וישמעו, צרי יהודה ובנימן; כי-בני הגולה בונים היכל, ליהוה אלהי ישראל: 2 ויגשו אל-זרבבל ואל-ראשי האבות, ויאמרו להם נבנה עמכם, כי ככם, נדרוש לאלהיכם; ולא (ולו) אנחנו זבחים, מימי אסר חדן מלך אשור, המעלה אתנו פה: 3 ויאמר להם זרבבל וישוע, ושאר ראשי האבות לישראל, לא-לכם ולנו, לבנות בית לאלהינו; כי אנחנו יחד נבנה, ליהוה אלהי ישראל, כאשר צונו, המלך כורש מלך-פרס: 4 ויהי עם-הארץ, מרפים ידי עם-יהודה; ומבלהים (ומבהלים) אותם לבנות: 5 וסכרים עליהם יועצים להפר עצתם; כל-ימי, כורש מלך פרס, ועד-מלכות דריוש מלך-פרס: 6 ובמלכות אחשורוש, בתחלת מלכותו; כתבו שטנה, על-ישבי יהודה וירושלם: ס 7 ובימי ארתחששתא, כתב בשלם מתרדת טבאל ושאר כנותו (כנותיו), על-ארתחששתא (ארתחששת) מלך פרס; וכתב הנשתון, כתוב ארמית ומתרגם ארמית: פ
8 רחום בעל-טעם, ושמשי ספרא, כתבו אגרה חדה על-ירושלם; לארתחששתא מלכא כנמא: 9 אדין רחום בעל-טעם, ושמשי ספרא, ושאר כנותהון; דיניא ואפרסתכיא טרפליא אפרסיא, ארכוי (ארכויא) בבליא שושנכיא, דהוא (דהיא) עלמיא: 10 ושאר אמיא, די הגלי אסנפר רבא ויקירא, והותב המו, בקריה די שמרין; ושאר עבר-נהרה וכענת: 11 דנה פרשגן אגרתא, די שלחו עלוהי, על-ארתחששתא מלכא; עבדיך (עבדך) אנש עבר-נהרה וכענת: פ
12 ידיע להוא למלכא, די יהודיא, די סלקו מן-לותך, עלינא אתו לירושלם; קריתא מרדתא ובאישתא בנין, ושורי (ושוריא) אשכללו (שכללו), ואשיא יחיטו: 13 כען, ידיע להוא למלכא, די הן קריתא דך תתבנא, ושוריה ישתכללון; מנדה-בלו והלך לא ינתנון, ואפתם מלכים תהנזק: 14 כען, כל-קבל די-מלח היכלא מלחנא, וערות מלכא, לא אריך-לנא למחזא; על-דנה, שלחנא והודענא למלכא: 15 די יבקר בספר-דכרניא די אבהתך, ותהשכח בספר דכרניא ותנדע, די קריתא דך קריא מרדא, ומהנזקת מלכין ומדנן, ואשתדור עבדין בגוה, מן-יומת עלמא; על-דנה, קריתא דך החרבת: 16 מהודעין אנחנה למלכא, די הן קריתא דך תתבנא, ושוריה ישתכללון; לקבל דנה, חלק בעבר נהרא, לא איתי לך: פ
17 פתגמא שלח מלכא, על-רחום בעל-טעם ושמשי ספרא, ושאר כנותהון, די יתבין בשמרין; ושאר עבר-נהרה שלם וכעת: ס 18 נשתונא די שלחתון עלינא; מפרש קרי קדמי: 19 ומני שים טעם, ובקרו והשכחו, די קריתא דך, מן-יומת עלמא, על-מלכין מתנשאה; ומרד ואשתדור מתעבד-בה: 20 ומלכין תקיפין, הוו על-ירושלם, ושליטין, בכל עבר נהרה; ומדה בלו והלך מתיהב להון: 21 כען שימו טעם, לבטלא גבריא אלך; וקריתא דך לא תתבנא, עד-מני טעמא יתשם: 22 וזהירין הוו שלו למעבד על-דנה; למה ישגא חבלא, להנזקת מלכין: ס 23 אדין, מן-די פרשגן נשתונא די ארתחששתא (ארתחששת) מלכא, קרי קדם-רחום ושמשי ספרא וכנותהון; אזלו בבהילו לירושלם על-יהודיא, ובטלו המו באדרע וחיל: ס 24 באדין, בטלת עבידת בית-אלהא, די בירושלם; והות בטלא, עד שנת תרתין, למלכות דריוש מלך-פרס: פ