יד תאשם שמרון, כי מרתה באלהיה; בחרב יפלו, עלליהם ירטשו, והריותיו יבקעו: פ
2 שובה ישראל, עד יהוה אלהיך; כי כשלת בעונך: 3 קחו עמכם דברים, ושובו אל-יהוה; אמרו אליו, כל-תשא עון וקח-טוב, ונשלמה פרים שפתינו: 4 אשור לא יושיענו, על-סוס לא נרכב, ולא-נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו; אשר-בך ירחם יתום: 5 ארפא משובתם, אהבם נדבה; כי שב אפי ממנו: 6 אהיה כטל לישראל, יפרח כשושנה; ויך שרשיו כלבנון: 7 ילכו ינקותיו, ויהי כזית הודו; וריח לו כלבנון: 8 ישבו ישבי בצלו, יחיו דגן ויפרחו כגפן; זכרו כיין לבנון: ס 9 אפרים מה-לי עוד לעצבים; אני עניתי ואשורנו, אני כברוש רענן, ממני פריך נמצא: 10 מי חכם ויבן אלה, נבון וידעם; כי-ישרים דרכי יהוה, וצדקים ילכו בם, ופשעים יכשלו בם: