ב והיה מספר בני-ישראל כחול הים, אשר לא-ימד ולא יספר; והיה במקום אשר-יאמר להם לא-עמי אתם, יאמר להם בני אל-חי: 2 ונקבצו בני-יהודה ובני-ישראל יחדו, ושמו להם ראש אחד ועלו מן-הארץ; כי גדול יום יזרעאל: 3 אמרו לאחיכם עמי; ולאחותיכם רחמה: 4 ריבו באמכם ריבו, כי-היא לא אשתי, ואנכי לא אישה; ותסר זנוניה מפניה, ונאפופיה מבין שדיה: 5 פן-אפשיטנה ערמה, והצגתיה, כיום הולדה; ושמתיה כמדבר, ושתה כארץ ציה, והמתיה בצמא: 6 ואת-בניה לא ארחם; כי-בני זנונים המה: 7 כי זנתה אמם, הבישה הורתם; כי אמרה, אלכה אחרי מאהבי נתני לחמי ומימי, צמרי ופשתי, שמני ושקויי: 8 לכן הנני-שך את-דרכך בסירים; וגדרתי את-גדרה, ונתיבותיה לא תמצא: 9 ורדפה את-מאהביה ולא-תשיג אתם, ובקשתם ולא תמצא; ואמרה, אלכה ואשובה אל-אישי הראשון, כי טוב לי אז מעתה: 10 והיא לא ידעה, כי אנכי נתתי לה, הדגן והתירוש והיצהר; וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל: 11 לכן אשוב, ולקחתי דגני בעתו, ותירושי במועדו; והצלתי צמרי ופשתי, לכסות את-ערותה: 12 ועתה אגלה את-נבלתה לעיני מאהביה; ואיש לא-יצילנה מידי: 13 והשבתי כל-משושה, חגה חדשה ושבתה; וכל מועדה: 14 והשמתי, גפנה ותאנתה, אשר אמרה, אתנה המה לי, אשר נתנו-לי מאהבי; ושמתים ליער, ואכלתם חית השדה: 15 ופקדתי עליה, את-ימי הבעלים אשר תקטיר להם, ותעד נזמה וחליתה, ותלך אחרי מאהביה; ואתי שכחה נאם-יהוה: פ
16 לכן, הנה אנכי מפתיה, והלכתיה המדבר; ודברתי על-לבה: 17 ונתתי לה את-כרמיה משם, ואת-עמק עכור לפתח תקוה; וענתה שמה כימי נעוריה, וכיום עלתה מארץ-מצרים: ס 18 והיה ביום-ההוא נאם-יהוה, תקראי אישי; ולא-תקראי-לי עוד בעלי: 19 והסרתי את-שמות הבעלים מפיה; ולא-יזכרו עוד בשמם: 20 וכרתי להם ברית ביום ההוא, עם-חית השדה ועם-עוף השמים, ורמש האדמה; וקשת וחרב ומלחמה אשבור מן-הארץ, והשכבתים לבטח: 21 וארשתיך לי לעולם; וארשתיך לי בצדק ובמשפט, ובחסד וברחמים: 22 וארשתיך לי באמונה; וידעת את-יהוה: ס 23 והיה ביום ההוא, אענה נאם-יהוה, אענה את-השמים; והם יענו את-הארץ: 24 והארץ תענה, את-הדגן ואת-התירוש ואת-היצהר; והם יענו את-יזרעאל: 25 וזרעתיה לי בארץ, ורחמתי את-לא רחמה; ואמרתי ללא-עמי עמי-אתה, והוא יאמר אלהי: פ