ד שמעו דבר-יהוה בני ישראל; כי ריב ליהוה עם-יושבי הארץ, כי אין-אמת ואין-חסד ואין-דעת אלהים בארץ: 2 אלה וכחש, ורצח וגנב ונאף; פרצו ודמים בדמים נגעו: 3 על-כן תאבל הארץ, ואמלל כל-יושב בה, בחית השדה ובעוף השמים; וגם-דגי הים יאספו: 4 אך איש אל-ירב ואל-יוכח איש; ועמך כמריבי כהן: 5 וכשלת היום, וכשל גם-נביא עמך לילה; ודמיתי אמך: 6 נדמו עמי מבלי הדעת; כי-אתה הדעת מאסת, ואמאסאך מכהן לי, ותשכח תורת אלהיך, אשכח בניך גם-אני: 7 כרבם כן חטאו-לי; כבודם בקלון אמיר: 8 חטאת עמי יאכלו; ואל-עונם ישאו נפשו: 9 והיה כעם ככהן; ופקדתי עליו דרכיו, ומעלליו אשיב לו: 10 ואכלו ולא ישבעו, הזנו ולא יפרצו; כי-את-יהוה עזבו לשמר: 11 זנות ויין ותירוש יקח-לב: 12 עמי בעצו ישאל, ומקלו יגיד לו; כי רוח זנונים התעה, ויזנו מתחת אלהיהם: 13 על-ראשי ההרים יזבחו, ועל-הגבעות יקטרו, תחת אלון ולבנה ואלה כי טוב צלה; על-כן, תזנינה בנותיכם, וכלותיכם תנאפנה: 14 לא-אפקוד על-בנותיכם כי תזנינה, ועל-כלותיכם כי תנאפנה, כי-הם עם-הזנות יפרדו, ועם-הקדשות יזבחו; ועם לא-יבין ילבט: 15 אם-זנה אתה ישראל, אל-יאשם יהודה; ואל-תבאו הגלגל, ואל-תעלו בית און, ואל-תשבעו חי-יהוה: 16 כי כפרה סררה, סרר ישראל; עתה ירעם יהוה, ככבש במרחב: 17 חבור עצבים אפרים הנח-לו: 18 סר סבאם; הזנה הזנו, אהבו הבו קלון מגניה: 19 צרר רוח אותה בכנפיה; ויבשו מזבחותם: ס